|
לפני כשבוע, הוזמנתי להרצאה של עמי איילון וסרי נוסייבה. איילון ונוסייבה מסתכלים על האופק המדיני שבו יהיו יחסי שכנות תקינים בין ישראל והרשות הפלסטינאית (או גלגוליה העתידיים), ובאופטימיות כמעט חסרת בסיס מנסים לנווט את שני העמים לאופק הזה. למרות שלכאורה האופק הזה מוסכם על חלקים נרחבים מהציבור, המשך ההתדרדרות והמלחמה הנוכחית בשטחים מרחיקים האפשרות להגיע אי-פעם לאופק הזה. התזה העיקרית של איילון ונוסייבה היא שבכדי לשנות את המצב הנוכחי, חייבים ''משתנה נוסף'' שיפסיק את ההתדרדרות המתמשכת כבר יותר משלוש שנים.
לדעת איילון, המשתנה הנוסף הוא תמיכה ציבורית במפקד הלאומי, שתתרגם לכוח פוליטי שעל המנהיגים יהיה חובה להתחשב בו (לשיטתו - ע''ע ארבע אמהות). לכן הם פועלים לאיסוף חתימות על המפקד הלאומי בקרב שני הציבורים.
המשתנה הנוסף של ביילין הוא התערבות בינלאומית וכפיית ההסדר (על בסיס יוזמת ז'נבה מין הסתם) על ישראל והפלסטינאים. ביילין יודע שיש לו יותר תמיכה פוליטית באיחוד האירופאי מאשר בקרב אזרחי ישראל.
באופן מפתיע גם לשרון יש משתנה נוסף - בדמות הנסיגה החד-צדדית, שכבר מביאה לשינויים בצד הפלסטינאי ויכולה לעזור להסגת ''הסכם ביניים ארוך טווח'' ששרון מנסה להשיג.
|
|