 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם בעיקרון אתה צודק, אתה מתעלם מכך שההצלחה של הפוליטיקאים כמוכרי תדמית מסויימת נובעת מכך שמאמינים לתדמית שהם מוכרים ולא מתייחסים אליהם כשחקנים, בעוד אשר שחקן אמיתי יוכל למכור רק תדמית של שחקן שמוכר תדמית. רק שחקן שאכן מזוהה עם התדמית שמשודרת על-ידי הדמויות שהוא מגלם יכול להצליח בתוכנית כזו, ואולי לכן שווארצנגר הצליח. רעיון יותר הגיוני הוא לספק קורסי דרמה סודיים לפוליטיקאים; אבל כנראה שכבר עושים את זה היום. אפשרות אחרת היא שהשחקנים יתחפשו ממש טוב (הם הרי שחקנים) כך שלא יזהו שהם שחקנים. לגבי ציור הפוליטיקאים, יש לי הצעה טובה יותר. אולי פשוט כ"א יהפוך את עצמו לדיקטטור שיכול להכפיף את המדיניות שהוא מאמין בה, במקום לשים על הכס שחקן שישחק את התפקיד האהוב עלינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לודביג צודק בהחלט, ניתן למכור תדמית רק שהשחקן אכן מזוהה עם אותה התדמית. *אתה* לא רוצה לדעת שמוכרים לך אשליה, *אתה רוצה* לקנות אשליה. ככל שהאשליה, כלומר השקר, יהיה צורם יותר, כך תוכל פחות להיות אדיש, לחיות את חייך בשקט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |