 |
בדרך כלל איני נוטה להגיב למאמרים מהסוג הזה, שלא לדבר על לקרוא אותם. הסיבה לכך מאד פשוטה: אנשים שכותבים מאמרים כאלה באים להאיר את עיני הקוראים, להטיף ולחנך את הקוראים הבורים. לעיתים רחוקות הם באים בכוונה ללמד וגם ללמוד. אין להם ספק שהם צודקים, הם תמיד צדקו ודרכם היא אחת והיחידה. הם תמיד מרגישים שהם איש עם עין אחת בקהילה של אנשים עיוורים. לא יודעת מה גרם לי הפעם להגיב למאמר כזה. היומרנות של הכותב? שנאת הנשים? הדה-הומניזציה של האישה ככלל, כמגזר שלם? ההתלהמות הצדקנית המבוססת על בורות, שקרים וחצאי אמיתות? אולי השעה המאוחרת שבה קראתי את המאמר.
אני אתחיל בנושאים שבלטו לעיני, לאו דווקא לפי סדר הופעתם.
>נשים וצה"ל. אני לא מאמינה בגיוס חובה, לא של נשים ולא של גברים. אני הייתי רוצה לראות בארץ צבא קבע שוויוני שמשבץ אנשים לפי כישוריהם ולא לפי היכולת שלהם לגדל זקן. לדעתי זה יהיה צבא הרבה פחות בזבזני והרבה יותר יעיל.
>מזונות וחזקה על ילדים. אני מסכימה שיש בעיה רצינית במערכת בעניין הזה אבל מכאן ועד להגיע להאשמות של "קנוניה נשית" הדרך עוד ארוכה.
>המגדר האלים. לרוב אלו הגברים, יש להם הרבה יותר טוסטטרון מלנשים והחברה (ברוב העולם) מצפה מהם להיות יותר אגרסיבים, יותר תוקפניים. זה מתחיל מ"בנים לא בוכים" וזה ממשיך ל"הטובים לטייס הטובות לטייסים". סטטיסטיקות הפשיעה בכל העולם מוכיחות שגברים פושעים הרבה יותר מנשים וככל שהפשע אלים יותר אחוזי הפושעים הגברים בהם גבוה מזה של הנשים.
>תלונות שווא. יש כאלה זה בטוח אבל 50%? נשמע לי קצת מוגזם, לדעתי זה הרבה יותר קרוב ל 5%. אני חושבת שתלונות שווא הן אכזריות ולא מוסריות. לא משנה מי מגיש אותן.
אני לא יודעת לגבי הפמיניסטיות שאתה פגשת, אני חושבת שפמיניזם מתבטא בזכות הבחירה. לאישה צריכה להיות זכות בחירה שווה לזה של הגבר. הבחירה בין שירות קרבי לבין שירות עורפי לבין שירות בכלל צריכה להיות אינדבדואלית. הבחירה אם לבצע הפלה צריכה להיעשות על ידי האישה (ואולי גם בנזוגה אם יש כזה) ולא על ידי עמותת "אפרת", חברי הכנסת, רבנים או ועדות כלשהן.
אני מרחמת עליך, האמת. אם אתה באמת חושב שבמשך 2000 שנה גידל העם היהודי גברים רופסים. אם לדעתך גבר זה חייל קרבי שנפל חלל במלחמה מיותרת אז אני ממש מרחמת עליך. זה בוודאי מאד עצוב להביט בכל הגברים הגדולים הללו שלא הגיעו לגיל 20 ולא הביא דורות חדשים לעולם. זה עצוב שהמדד היחיד שלך לגבריות היא מילטריזם, זה עצוב מפני שאתה מראה לנו בדיוק מהי התוצאה של 100 שנה של (איך קראת לזה?) "חברה ישראלית מיליטריסטית ומעריצת-גבריות". זה עצוב מפני שבעיניך חברה חייבת להיות פטריאכלית או מטריאכלית אין סיכוי לדו-קיום במלחמת המינים הזאת שאתה חי בתוכה. בעיני, כאישה, אין דבר בחברה שלפני 100 שנה שהייתי רוצה לחזור אליו. כאישה, אין לי זכות לקניין, אין לי זכות על גופי, אין לי זכות בחירה בכלל. יש סבירות גבוהה יותר שאני אמות מרוב לידת ילדים מאשר שאגיע לגיל 40. אין לי זכות לקבל תואר באוניברסיטה, לרכוש מקצוע מלבד כובסת, תופרת או זונה. כן, זה בהחלט היה "גן עדן" לנשים, המטריאכיה היהודית של 2000 שנות גלות.
מדינת ישראל התחילה את דרכה בתחום הזה דווקא במצב לא רע. לנשים ניתנה זכות בחירה, בחיל האוויר הקטנטן של לפני 50 שנה היו גם נשים והם תפקדו לא פחות טוב מהגברים ולא היה סביבן הו-אה תקשורתי.
אתה מופתע ואף נפגע מה"הו-אה" התקשורתי סביב חיילת שנהרגה בהתעלמות מוחלטת מהגבר שנהרג לצידה, אבל זה די מובן כשחושבים על זה שב 55 שנים אולי נהרגו 50 נשים בעת מילוי תפקידן כחיילות. זאת התקשורת וככה היא מתנהגת.
אולי אתה רואה 5-6 נשים בעמדות כוח שמתעקשות להילחם ולהגן על בנות המגדר שלהן אבל להחליט מתוך כמה דוגמאות מעטות שכל בעלת מקצוע היא קודם כל פמיניסטית ואח"כ רופאה, עיתונאית, עו"ד, מהנדסת כשהיא מתעלמת מכל כלל אתיקה של מקצוע כדי לקדם את הפמיניזם ואת הנשים, זה סטריאוטופיה אם אי פעם היתה כזאת. אני מכירה הרבה יותר נשים שיותר מעניין אותן לפרנס את עצמן בכבוד1 מכדי לדאוג לםמינזם. אני מכירה מעט מאד נשים שמגדירות את עצמן ראשית כפמיניסטיות ואח"כ כל השאר בדרך כלל, זה הפוך. הן לא רואות את עצמן כפמיניסטיות בגלל מאמרים כשלך, מפני שהן חושבות שפמיניזם זאת שנאת גברים, שפמיניסטית היא לסבית שונאת גברים ומסרסת שרוצה להשמיד את מוסד המשפחה. אז אני לא לסבית, אני לא שונאת גברים ומעולם לא סירסתי מישהו (אפילו לא את הכלב שלי) ועדיין אני פמינסטית כי בניגוד לך אני לא שונאת קבוצות אוכלוסיה, אני לא מחלקת את העולם ל"רעים" ו"טובים". הייתי רוצה לראות אותך מתמודד עם כל הדברים שנשים נאלצות להתמודד איתן ביום יום ואז אומר את כל הדברים האלה על נשים. נראה אותך מתודד עם יציאות כשאת לא יודעת עם הגבר שמולך הוא סוטה, להתמודד עם גברים שחושבים שמזכירה=משרתת, להתמודד עם הזלזול של החברה כלפי עקרות בית, ללמוד להתעלם מצפירות של מכוניות ומשאיות ברחוב, לעקוף אזורים חשוכים בלילה.
אתה מדבר על האחוז של הגברים המוכים בארץ, מה לגבי כל הגברים שנאנסים (ע"י גברים ב 99% מהפעמים), מה לגבי כל הנערים האנורקטים?
אתה מתמקד בדברים שאתה ובני גילך מתמודדים איתם בחברה לא מושלמת, זה נוח להאשים את הנשים, זהו דפוס התנהגות שגברים נפלו עליו כבר אלפי נשים. אין לי בנים? אישתי אשמה. גברים אחרים מסתכלים על אישתי? אז זאת אשמתה. אני לא כובש את יצרי? זאת אשמת הנשים. אני בוגד? אישתי אשמה כי היא לא מספקת אותי. אני מגיע הביתה ואין אוכל? זאת אשמת אישתי. זה הרבה יותר קל מאשר לבחון את עצמך או את הסביבה שלך.
המאמר הזה שייך אצלי לערימה הגגלה והולכת של "הפרוטוקולים של זקנות ציון". אני חושבת שאתה אדם עצוב, גבר מריר שגילה שהעולם שהבטיחו לו בו הוא תמיד יהיה גיבור וכל אישה תרצה לשרת אותו מעולם לא היה קיים, גבר שמאשים תמיד מישהו אחר בבעיות שלו, שכוח בעיניו הוא התשובה לכל דבר, שצבא הוא דבר קדוש שאי אפשר לחיות בלעדיו. עצוב לי שיש גברים כמוך שיגדלו גברים דומים להם ונשים שיפחדו מהם.
1לפרנס בכבוד=ללא הטרדה מינית, ללא אפליה על רקע מיני. לא רק כלכלית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש