 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשלטונן של הנשים המסרסות מצויה ממש כאן, בעצם העובדה שגבר כותב מאמר על סירוס גברים, שמשתמעת ממנו נימה חיובית לנושא הסירוס, למשל כאשר מתאר הכותב את חייהם הטובים של הסריסים ומציין את עובדת השתייכותם למעמדות הגבוהים. כן כן, שלטון הנשים הצליח להכחיד בנו הגברים את תאוות הטסטוסטרון הבריאה, זאת השולחת אותנו לצאת לקרב, להביא ציד לנשים על מנת שיבשלו לנו מנות טעימות ומזונות ונוכל להרבות אותן ולהמשיך את השושלת האנושית, כי זה תפקידו של הגבר וזה תפקידה של האשה! אין, אין צורך כיום בכריתת אשכים. גברים מיואשים הרואים כי אין כל תכלית לגבריותם ואין מהללת לזכרותם, וקוראים ממאמריהם של גברים (לשעבר?) כמוהם כי הסריסות משתלמת, מכניסה אותך למעמדות הגבוהים גם בעבר וגם בהווה, בו היא מאפשרת לך לחיות בשלום עם נקבות האייל המשתלחות, מסרסים את עצמם מרצון, מוותרים על אופיים הגברי ומציעים הצעות שלום לאויב הפלשתיני. במקום לרסס, לסרס, את עצמינו. זה מה שקורה לנו, שמי שמעיז לכתוב מאמר בעד זכויות הגבר ולנסות להשיב סדרי טבע למקומם הנכון והבריא מימות אברהם אבינו, מותקף ללא רחם ע"י עדת נקבות בועטות לביצים וזכרים מסורסים המשתפים עמן פעולה, ואילו מאמר על סירוס, נושא שרק המחשבה עליו מרתיעה כל גבר בריא (וגם כל אשה בריאה ואמיתית שהפמיניסטיות לא קלקלו, והיודעת מה טוב בשבילה) עובר כאן בשלוה יחסית. חצקל לא היה נותן לזה לקרות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע (אני אניח שזה סוג של בדיחה). בכל מקרה, לא קישרת בין סריסים לפורים? בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. (אסתר, פרק א, פסוק י) (וזה רק האיזכור הראשון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הנשאלת היא, האם יש קשר בין שבעת סריסי אחשוורוש לבין הסירוס כפי שהוא ידוע לנו כיום? כלומר, האם מדובר במשרתים מסורסים? לפי אחד הפירושים, אכן מדובר בעבדים שסירסום כיוון שעסקם היה עם נשות המלך, לבל תעלה בליבם מחשבת פיגול. אך רוב מפרשי המקרא הזה סבורים שלאו דווקא סריסים במובן של עיקור, אלא שהיו אלה רק פקידים בבית המלך אחשוורוש והרמונו. ואין פלא שבשפת העברית העכשווית נכללות כלל הדעות. כך למשל, במילון ספיר: סָרִיס - 1. עֶבֶד מסורָס שֶמשַמֵש כּשומֵר ההַרמון; 2. מי שֶנִכרְתוּ אֲשָכָיו כּדֵי לִמנועַ מִמֶנוּ כּושֶר הולָדה, מעוּקָר; 3. (בּהרחבה) מי שהוא חֲסַר כּוחַ יצירה, חֲסַר רגישוּת; 4. פָּקיד בּבֵית המֶלֶך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממממ.... הא.... אני הא....... מה ??? נו...... הממממ.... זה..... מה זה ???!!! ומי זה חצקל ? ---- אריאל נ.ב. וכותרת השבוע: "במקום לרסס, לסרס" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי חזקאל מוסרי הזכור לטוב, דמות ששיחק גיל רונן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |