|
||||
|
||||
טל כהן אוהב את ריח הנפלאם על הבוקר, הוא מריח לו כמו נצחון. נאום ציוני תקיף נאם פה טל, מלא עצות חכמות לגנרלים, למנהיגים ול"עם". רק בקשה אחת לי מטל כהן. בקשה קטנה: אני חושב שמן הראוי שיואיל בבקשה לחזור על הנאום שלו מחוץ לטנק שרוף מפגז סורי, תוך כדי שהוא אוחז את מעיו הקרועים והמדממים בידיו. למרות שעור התוף המנוקב ימנע ממנו כנראה לשמוע את צרחות חבריו לצוות הטנק שעה שהזרחן מהפגז שפגע בהם מאכל את בשרם בעודם חיים, הרי שלפחות ריח הבשר החרוך כן יגיע לאפו, לפחות עד שגם הוא יאבד את ההכרה. כי זו הבעיה בעצות גדולות למנהיגים וגנרלים - בסוף תמיד יש מישהו באיזה טנק שרוף שצריך לשלם את המחיר, מישהו כמוני וכמוך. תגיד לי, מר טל כהן - איך נראה לך לשפר את הקוד של "האייל הקורא" עם יד קטועה? או אולי בלי רגליים? או עם פרצוף מעוות משריפה? כמובן שזה לא חיב להיות אתה. זה יכול להיות אבא, או אח או בן. מה קרה? זה מזעזע מדי לחשוב על זה? טוב מאוד. תזדעזע. אולי תזדעזע מספיק לחשוב על מה שכתבת שוב. ואולי אחרי שתחשוב על זה תבין שלפעמים חייבים להילחם, ולפעמים אין ברירה, אבל אף אחד לא אוהב את ריח הנפלאם יותר אחרי שהתנסה במלחמה אמיתית. |
|
||||
|
||||
אכן, תגובה מעמיקה שברור כי נכתבה לאחר קריאה מעמיקה. שי כהן, לא טל. |
|
||||
|
||||
וואו! לאט לכם, רבותי! טל כהן ושי כהן. שני אנשים שונים. אפילו קרבת משפחה אין. ויצויין למען הפרוטוקול שאני מתנגד בתוקף לדעות שהביע שי במאמר זה. |
|
||||
|
||||
נו טוב, פישלתי בגדול ואני מתנצל בפני טל, שי ושאר הקוראים. כעלה תאנה אני יכול להעלות רק את השעה שבה נכתבה התגובה (שלוש בבוקר וצפונה). ובכל זאת, מפני שלא היה שום דבר אישי במה שכתבתי, אני כמובן עדיין עומד מאחורי הדברים. ראו את התגובה כמופנית לכל מי שמסכים עם תוכן המאמר המקורי, ללא הבדל דת, גזע, מין ושם פרטי. ושוב סליחה על הבלבול. |
|
||||
|
||||
בנוסף לכל הצרות, עד כמה שידוע לי עור תוף מנוקב לא אמור למנוע ממישהו לשמוע צרחות. פשוט שומעים את הכל כמו מתוך איזו קונכיה - יש מין ''רעש לבן'' ברקע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |