 |
הנחת היסוד במאמר היא שמשאל עם הוא סוג של שאלון מקוצר שהשלטון ממטיר על נתיניו ממעל. ככזה, יש סיבות רבות וטובות להסתייג ממנו: היותו סוג של כסת"ח, פוטנציאל לרמיסת זכויות מיעוט, ניסוח לקוי או מוטה של השאלה, וכדומה.
אבל, אם הופכים את משאל העם מאירוע נדיר שיוזם השלטון לדבר שניזום על ידי אזרחי המדינה, רוב ההסתייגויות נושרות מאליהן והמשאל הופך לכלי חשוב ומועיל לחיזוק מעמדו של האזרח מול השלטון. בדוגמה המוכרת ביותר, זו שבשווייץ, יכולים אזרחים לערער ואף לדחות חוקים שחוקק בית הנבחרים ואף ליזום תיקונים משלהם לחוקה. במלים אחרות, מוכנסים מנגנונים של דמוקרטיה חצי ישירה.
גישה כזו עומדת, כמובן, בסתירה לתפישה הבסיסית של המאמר הרואה בכוח השלטוני משהו שאין לערער עליו באמצעות הבלים כמו "הכרעת העם" שממילא נעדר "יכולת לקבל החלטות הכרוכות בידע ובניסיון".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש