 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני מחפשת כבר שבוע באיזה הקשר לצטט את הנדלזלץ אהובי (1): "ושפות אכן מתות: כך, למשל, מתה השפה קאסאבה, שהיתה מדוברת במחוז אדאמאווה בקמרון. מותה נקבע רשמית ב-5 בנובמבר 1995, עם מות אחרון הדוברים בה, בוגון שמו (למעשה, השפה מתה כבר קודם, כי באין שני דוברים אין ביניהם שיחה, וקשה להחליט על חיי שפה בלא משוחחים)." (עמ' 71, מתוך הפרק "מרבה שפות מרבה נשמה" , מיכאל הנדלזלץ, "ספר הספרים הזמני", הוצ' ידיעות אחרונות 2004) (1) לאדם במעמדו מגיעה גרופית אחת לפחות, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבה ב"ניו יורק טיימס" טוענים שלפעמים "הדובר האחרון" הוא מלכודת תיירים. וגילוי נוסף: הדוברת האחרונה והדוברת הלפני-אחרונה של יאגאן לא מדברות ביניהן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |