|
||||
|
||||
לשיפוטכם. (מישהוא יודע למה קוראים לזה "מיצב"?) |
|
||||
|
||||
מצטער, אבל הטקסט רק בלבל אותי יותר. |
|
||||
|
||||
גם אותי זה קצת בלבל... אני חושב שתיאור הרקע מנקודת ראותה של מחבלת מתאבדת הוא אולי בעל ערך אינפורמטיבי רב בהקשר של חדשות, אבל בהקשר של "יצירת אמנות" זה חייב להיות בעל ערך רגשי (זה חלק מההגדרה של אמנות, לא?) כלומר לשם יצירת הזדהות - כנראה עם המחבלת. אני מודה שזה עדין. |
|
||||
|
||||
אין כאן תעמולה אנטי ישראלית בעליל, אבל יש כאן הפיכה של הרוצח לקורבן, ומכאן ועד מתן לגיטימציה לא ארוכה הדרך. מיצבים כמו זה מסייעים לחיזוק התפיסה כאילו הטרור הוא מאפיין לגיטימי ובלתי נמנע של הסכסוך היהודי-פלסטיני. ומילא שהמיצב הזה הוא חד צדדי ומעדיף להתבונן על הרוצח ולא על קורבנותיו, אבל גם לא היה שום מיצב אחר שיסתכל על הקורבנות, אם הבנתי נכון. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים עם הפיסקה הראשונה. לגבי השניה - זה לא העניין של חוסר באיזון. כלל לא אמורים להיות מיצג(ב)ים כאלו בתערוכה בינלאומית על רצח עם. ישנן הזדמנויות אחרות להבעת עמדות פוליטיות. |
|
||||
|
||||
בתערוכות כאלו (לדעתי) בהחלט ניתן ורצוי להציג את הקורבנות של שני הצדדים (אם כי הסכסוך הנוכחי אינו ''רצח עם'' בשום פנים ואופן). מה שכן, אולי אתה מתכוון שאין מקום להציג את הרוצח כקורבן, מה שנכון. יש לפלסטינאים מספיק קורבנות שלא רצחו אף אחד, וחבל שבוחרים להתמקד דווקא ברוצחים. גם זו צורה של גלוריפיקציה (אם כבר תמות, לפחות בתור שאהיד). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי - אם התערוכה עוסקת ברצח עם, והסכסוך הנוכחי אינו רצח עם (והמארגנים הבטיחו שלא יהיו בתערוכה יצירות שעוסקות בסכסוך) אז למה לדעתך יש מקום להציג בו יצירות שעוסקות בסכסוך? |
|
||||
|
||||
זו כבר קונוטציה איומה ונוראה - הרי אף אחד לא יגיד על מחבלים שהם מבצעים רצח עם בגלל שהם עושים פיגועים פה ושם, אז היחידים שיכולים לעשות רצח עם הם אנחנו. כלומר, בעצם העובדה שמכניסים אותנו לתערוכה על רצח עם מקשרים בינינו ובין רצח עם. -אבל- אם המינוח ''רצח עם'' בהגדרה של תערוכה זו גמיש, והיא אמורה לעסוק בסכסוכים אתניים באופן כללי (ואני לא יודע, לא שמעתי הרבה פרטים על התערוכה) אז שתציג יצירות המשקפות את שני הצדדים. |
|
||||
|
||||
מיצג הוא כזה שיש בו תנועה, או הופעה (בלעז - פרפורמנס ארט) מיצב הוא יציב, ללא תנועה, ללא שינוי. ולגבי הטקסט: יותר מכל הוא מציג את הרוצחת כתמימה, אבל לא כתמימה במובן של "טהורה ולא אשמה" אלא כתמימה במובן של "לא יודעת מה היא עושה", ואפילו "מטורפת". בעיני, אם המיצב הזה מספק למחבלת איזושהיא הגנה, זה אולי בנימוק של אי-שפיות זמנית, אבל יותר מכך, בעיני, המיצב מדגיש את חוסר השפיות של הסכסוך כולו. |
|
||||
|
||||
אולי אתה צודק לגבי מיצב. אבל מיצג זה משורש להציג, ואין לכך שום קשר לתנועה או הופעה. בכלל לא ברור למה לא משתמשים במונח ''מוצג'' שהוא הרבה יותר מתאים. לגבי הטקסט - הבעיתיות היא בהצגת הרוצחת כקורבן וגיבורה טראגית. |
|
||||
|
||||
דליבא התרבות המערבית מקדשת החיים (נניח), כל מחבל מתאבד צריך להיות מטורף. אם לא מטורף במובן של "שומע קולות" הרי מטורף במובן הפאנאטי. האם זה צריך לפטור את המחבלים מאחריות? זו (ולא שנאת ישראל) היא הבעייה האמיתית במיצב הזה, שכפי שנאמר כאן, הוא ביטוי בוטה לתפיסה הפוסט-מודרניסטית-בכאילו העקומה שפוטרת אנשים מנתינת דין על מעשיהם. כפי שאמרתי כאן קודם, המיצב הזה תורם לגיבוש החשיבה לפיה פיגוע התאבדות הוא תוצר "נורמלי" של הסכסוך כאן, ואולי של סכסוכים באופן כללי, בשעה שמדובר בנשק ציני וקיצוני שבו משתמשים ארגוני הטרור, ושהצליח לחלחל לרוע המזל אל הציבור הפלסטיני. במקום לנסות ולעקר את הנגע מן היסוד, בוחרים כל מני אנשים לראות אותו כדבר טבעי. אין כאן שום דבר "טבעי". זה אינו תוצר של סיטואציה, אלא של מערכת שטיפת מוח מחושבת היטב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |