 |
|
 |
||
|
||||
 |
ששמעתי אחרי הפרשייה הזו זה מישהו שאמר (ציטוט חופשי מאוד) "אמנם השגריר חיבל ביצירת אומנות, אבל גם מעשה החבלה היה בעצמו יצירת אומנות". חשבתי וחשבתי, וטרם הבנתי מה לא בסדר במה שהוא אמר, שהרי עושה רושם שהכל בימינו הוא יצירת אומנות. זה הדבר היחיד שמשעשע. המקרה הזה מעצבן מכמה סיבות: 1) מה שהשגריר עשה לא תרם בכלום למטרה שלמענה הוא פועל. זה סתם הציג את הישראלים באור רע ואת האמן המטופש הזה באור טוב. המדינה עכשיו רצה בעיוורון לשבח את מה שהוא עשה, כשלמעשה היא צריכה להביע מחאה נגד המיצג, אבל גם נגד דרך הפעולה של השגריר. חשבתי לתומי שמעשים מעין אלו הם בדיוק מה שדיפלומט צריך -לא- לעשות. אם אזרח ישראלי פרטי היה עושה את זה, ניחא, אבל כאן מדובר במייצג הרשמי של ישראל. 2) אי אפשר להגיד שלא הייתה כאן הבעת עמדה פוליטית ברורה בזכות הפלסטינאים, בעיקר אם הידיעה לפיה המיצג הפרו ישראלי היחיד שהיה אמור להיות בתהלוכה הורד בלחץ סורי. דבריהם היפים של השבדים על חופש אמנות די יכולים להיזרק לזבל אם יש בידיעה הזו אמת. 3) המיצג הזה רק מראה עד כמה ה"אומנות" הולכת ויורדת מהפסים, וכל דבר בימינו יכול להיקרא אומנות ולהיות מוצג בתערוכה. באותה מידה, גם כרוזים של כ"ך או הספר "ברוך הגבר" יכול להיות מוצג במוזיאון. הבעייה הגדולה עוד יותר עם "אמנות" שכזו, היא שניתן לתת לה כל פרשנות אפשרית, כולל פרשנויות מנוגדות לחלוטין. במקום לנסות ולנתח אותה, הכי פשוט להביט על היצירה ולראות מה יש בה - תמונה של המתאבדת, בלי שום תמונות של הנרצחים. אם רוצים להיכנס לרובד הראשון של הפרשנות, הרי שברור שהרוצחת מוצגת כאן כקורבן. אני לא חושב שיש רבים שיחלקו על כך שהעם הפלסטינאי הוא קורבן - בין אם של הישראלים ובין אם של ההנהגה וארגוני הטרור שלו עצמו - אך להציג מחבל, אדם שרצח אזרחים בדם קר ובכוונה תחילה, בתור קורבן, זו הצגה איומה. יש דברים שאין להם הצדקה, ואם אנחנו מוצאים להם הצדקה, כנראה שקני המידה שלנו פגומים ואנחנו צריכים לבדוק אותם מחדש. עם זאת, זו עדיין שאלה מעניינת, האם כל אחד מאיתנו היה הופך למחבל מתאבד אם היה נולד ברשות הפלסטינאית, ואני לא יכול לענות מיידית שהתשובה היא "לא". מצד שני, אני גם רחוק מלהיות בטוח שהתשובה היא "כן" עבור מישהו פרט למיעוט קטן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיצג מחאה נגד הנאצים שהיה מראה את היטלר על בריכה של דם, בלי לציין מי הם הקורבנות - האם היה למעשה פרו-נאצי? וקריקטורות של שרון אוכל פלסטינאים בלי לציין את שמותיהם של הפלסטינאים המתים, האם גם זו קריקטורת תמיכה בישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא יודע אם פרו-נאצי אבל בטח שמקומם מאוד (מבחינת קורבנות הנאצים), ולא היה מוצג בתערוכה על רצח עם. ב. זה לא אותו דבר - שרון מוצג באופן דמוני והמחבלת מוצגת כשלווה במקרה הטוב וכקורבן הנסיבות במקרה הרע. ובכל מקרה גם יצירה כזו אין מקומה בתערוכה על רצח עם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונה פוטוגנית של היטלר, בתוספת כיתוב על העוולות שהיהודים עשו לו, בהחלט מסוגלת להיתפס כפרו נאצית. הבעייה היא, כפי שאמרתי קודם, שהפרשנות היא סובייקטיבית לחלוטין. אנחנו תופסים דם ובריכה של דם בקונוטציות שליליות, אך על פי תפיסת העולם הפלסטינאית שמשלחת את המתאבדים, המקדשת את ההרג, הקונוטציה היא חיובית דווקא. להבדיל המוני הבדלות ולצורך הדוגמא בלבד, תמונה פוטוגנית של שמשון הגיבור העומד על הררי האנשים שהרג בעזרת לחי חמור היא לא בדיוק משהו אנטי-שמשוני. באשר ל''אכילת'' פלסטינאים, הראה לי את הקריקטורה ואת הצורה שבה מוצג בה שרון מול הפלסטינאים, ואגיד לך את דעתי. באופן כללי, קריקטורות של ''אכילה'' מציגות את האוכל בתור תוקפן שגורם למוות כדי להשביע את רעבונו, דהיינו הורג על פי גחמות אישיות. כאן הרוצח מוצג כקורבן וכגיבור. אתה חייב להודות שיש הבדל כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פוטוגנית"? כלומר, אם היטלר ייראה יפה בתמונה, התמונה תיתפס כפרו-נאצית? אינטואיטיבית מפתה לענות "כן". אבל אתה שוכח כמה דברים: א. אנחנו יודעים מי זה היטלר (נכון, גם מכחישי שואה יודעים, אבל אותם לא ישכנע מיצג זה או אחר). ב. מיצג במוזיאון זה לא טלוויזיה ולא שלט פרסומת. אם היטלר היה מופיע בטלוויזיה ונראה נפלא, היה לזה אולי אפקט פרו-נאצי. אבל יצירה שמוצגת במוזיאון לא תמיד מעבירה את הפשט 1. יכולה להיות גם הסתכלות אירונית-מצמררת: תראו איזה איש, יפה-לכאורה, ותחשבו איך מי שנראה כל כך יפה היה יכול לבצע זוועות כאלה. זה מזכיר לי את השיר של המשוררת הפולנייה המצוינת על תמונת היטלר התינוק - היא מתארת תינוק מתוק וחמוד, אבל מתוך הידע שלנו על היטלר אנחנו מרגישים את הזוועה - הוא יגדל להיות רוצח עם. 1 ולפני שמישהו ישאל: אז איך נדע אם היצירה מעבירה את הפשט או לא? ובכן, אמנות אמורה (גם) לגרות חשיבה ורגש. מצפים מהמבקר במוזיאון שישתמש בשני אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט יותר על היטלר ודיוקנותיו כיצירות אמנות מודרנית ופוסט-מודרנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר אמרתי במקום אחר כאן, הבעייה עם עבודות כאלו, שאפשר לפרש אותן בשתי צורות הפוכות. השאלה שצריכה לעניין אותנו, אם אנחנו כבר רוצים להביע מחאה על משהו, היא אם: א) יש אנשים שייפגעו בשל היצירה הזו. ב) יש אנשים שתמיכתם בהיטלר תגבר בשל היצירה הזו. אגב, אני לא חושב ש"פגיעה באנשים" היא סיבה להורדת יצירה, אבל אף אחד לא יוכל לבוא בטענות לאנשים שנפגעים על כך שהם נפגעים (ועל כן יכולים לבוא בטענות אל מי שהציג את היצירה). על כן, מאחר שהיצירה בחרה לעשות את עצמה כל כך רב משמעית (במקום למקד את המסר לכאורה שלה) אין טעם לבוא למי שנפגע ולהגיד "לא הבנת". יש כנראה סיבה למה הוא לא הבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה השיר: תגובה 114788 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהדיון ממנו זה לקוח עשוי לזכות בעדנה מחודשת בזכות הידיעה שכאן תגובה 191237 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |