|
||||
|
||||
אני מבין שמקצועו של הכותב (לפי דף המחבר) - מהנדס בניין - עומד בבסיס ההצעה, שלדעתי אין לה שום אח ורע בעולם כולו, (הדוגמא השוויצרית שהובאה, לא מלאה: האם כל שביל שוויצרי בעייתי אכן מוסדר?), והיא באה דווקא אחרי שב-15 השנים החולפות חל שיפור אדיר בבטיחות המטיילים. אני שייך לדור שירד לנחל גוב בסולמות חבלים, ובנחל המפלים בלי שום אמצעי עזר - בפשטות להיאחז בסדקים ובחריצי הסלע כדי לרדת בשלל המפלים - והיום במקומות אלו ואחרים יש ידיות בטיחות, סולמות כבלים ממתכת ועוד. על הטיול בשמורות טבע מחוץ לשבילים מסומנים, הוטלו מגבלות דרקוניות של בטיחות וחלק ממסלולי הטיול הלא מסומנים, הכרוכים בסיכון אמיתי גם למורעלי השטח כמוני, נסגרו לחלוטין ואין אפשרות לטייל בהם - למשל שביל מעלה קדם, העולה מכביש חוף ים המלח לראש מצוקי ההעתקים מצפון לעין גדי, ונחשב אחד השבילים הקשים ביותר בישראל. קיימים סיכוני בטיחות בשבילים, אבל זה חלק מהחווייה. המסלולים לא מתאימים לכל, ומיטיבי הלכת המטיילים בשלל שבילים "בלתי אפשריים" כמו נחל עפרן ונחל תלול (ניסיתם פעם לעלות או לרדת במישור החלקה בשיפוע של 70 מעלות?) מתייחסים לכך כחלק מהאתגר. מספר המטיילים השנתי בחלק משבילים אלו, בוודאי שלא מצדיק את ההשקעה ואת קלקול תחושת הטבע הפראי. קיים אפילו חוג מטיילים - חוג אלעד שאני מטייל בו כבר תשע שנים - שמטייל בעיקר במסלולים אלו, וכך לפני כשבועיים עלינו בדרדרת אל פסגת הר עמרם, וירדנו דרך סדק צר לנחל שחורת עליון (בהרי אילת), כפי שאנו עושים כמעט בכל טיול - מחפשים את האתגר, מתוך מודעות שאין אתגר עם ידיות ומעקות בטיחות. רעיון שנראה לי הרבה יותר מתאים, הוא להעביר לקראת יציאה לטיולים, תדריכי בטיחות לכלל המטיילים, שידגישו כללי עשה ואל תעשה בטיולים, שלצערנו לא כולם שולטים בהם או מודעים להם, ואף לסגור בפני מערכת החינוך חלק ממסלולי הטיול, או לקבוע מגבלות גיל בטיולים של מערכת החינוך (לא נשלח תלמידי כיתה ט' לנחל יהודיה, לדוגמא). יש די והותר כללים, שאפשר ללמד (לא להתקרב לשפת מצוק - ובמיוחד לא מצוק של כורכר או אבן-חול, לנקוט בזהירות מירבית אם חייבים לעבור דרדרת סלעים, וכד'). כמו כן, חשוב לוודא מראש, שאין בקבוצה מטיילים הסובלים מפחד גבהים חמור, דבר שעלול לגרום להם להתנהגות לא אחראית המסכנת אותם ואחרים בשטח. חשוב גם לציין, שבשנים האחרונות דווקא חל שיפור אדיר במצב הבטיחות, באזורים רבים יש יחידות חילוץ, ומספר תאונות הטיולים הקטלניות ירד בהרבה. בנחל יהודיה לבדו, נהרגו עשרות מטיילים ב- 37 השנים האחרונות, אך בשנים האחרונות מספר ההרוגים והפצועים בנחלי הגולן כולם צנח כמעט לאפס, וגם ההרוגים באזור זה היו בעיקר כתוצאה מחוסר אחריות (רק בשנה שעברה, נהרג מטייל שקפץ מראש מפל גילבון למים - גובה של כ- 40 מטרים, כאשר הבריכה למטה לא עמוקה ומלאה סלעים). כפי שגם התייחסו, מספר ההרוגים השנתי בטיולים זניח, ומאפייני הארועים שונים מאד אחד מהשני - אחד נהרג כאשר קרס עליו ענף עץ בירדן ההררי, אחר נהרג בהתמוטטות קיר סלע על האפיק בו ישן, אחר החליק אל מותו בחוד עקב, אחד שקפץ ממפל גבוה לבריכה רדודה ומסולעת, שניים שמתו ממכת חום בטיול במדבר יהודה באמצע הקיץ (אופיר ונחשון ליבוביץ' ז"ל), ... במקומות ספציפיים בעייתיים, כמו בנחל יהודיה, כבר מזמן הוסדרו אמצעי עזר, ובכל שאר המקומות הפתרון הטוב ביותר הוא תדריך בטיחות, ושינון כללי הבטיחות בטיולים. כפי שנראה, הכותב גם לא טרח להביא את מאמרו להתייעצות עם הוועדה לשבילי ישראל (וגילוי נאות - אני עובד שלא מהמניין של הוועדה, כבקר מפות, מזה כחמש שנים), וחבל. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאינך לוקח בחשבון את העובדה שחלק מן המסלולים המסוכנים נמצאים על שבילים פופולריים כמו ״שביל ישראל״. מי שיוצא לטיול על שביל ישראל לא מניח שהוא יעבור דרך נקודות מסוכנות כמו נחל עפרן או העליה לקראת חוד עקב שבהן יש Exposure רב. זאת ועוד, אלו מטיילים שפעמים רבות נושאים משקל רב ותיקים גדולים והסיכון לגביהם גדול שבעתיים. אין מדובר במסלול אתגרי שסומן לכך (והייטיב מישהו לציין שבשוויץ ובאירופה כל מסלול כזה מסומן בצבע יחודי של כחול-לבן) אלא מסלול שבקלות ניתן לטעות בו למסלול ״רגיל״. אם בכל זאת בוחרים לעשות כן, אני חושב שמן הראוי למגן את המסלול בצורה אינטנסיבית. גילוי נאות - אני מטייל שנים, בשלל מסלולים ורמות קושי, באלפים, בהימלאיה וכו. עדיין, נחל עפרן או נחלי זקוף-תלול מרגישים לי מהמקומות המסוכנים שעברתי בהם. לו הייתי עושה אותם בירידה ועם תיק גדול, היה מדובר בסכנת חיים אמיתית בעיני. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |