 |
בית המשפט העליון צועד על חול טובעני.
חוקי המדינה, מטבעם, מגדירים זכויות בעיקר על דרך השלילה. כלומר, הם קובעים מה אין לעשות ומה אסור לקיים ולא מה יש לעשות ומה יש לקיים.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לדוגמה, נועד "להגן על כבוד האדם וחירותו" (היינו, למנוע פגיעה בהם) וכך מוגדרים גם סעיפיו השונים: אין פוגעים... אין נוטלים... אין נכנסים... אין עורכים... אין מגבילים, וכן הלאה.
כעת, על בסיס שנראה רעוע למדי ("אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם") מבקש בית המשפט העליון להפוך סדרי עולם אלו על פיהם ולהתחיל לקבוע חוקים על דרך החיוב. כלומר, לקבוע מהו כבוד וכמה הוא צריך לעלות למדינה.
המילה "מדינה" כאן היא בעלת חשיבות מכרעת, כיוון שהיא 'ממסכת' ומערפלת את העובדה הפשוטה שהמדינה תשלם עבור הכבוד בכסף שייגבה מאנשים אחרים. אותם אנשים אחרים – אני ועוד 2.4 מליון עמלים – יצטרכו לממן את מה שיכלל במונח "כבוד" באופן פתוח-קצה. כלומר, הגדרת "כבוד" תוכל להשתנות בכל רגע נתון ולפי כל פסיקה מזדמנת בלי שתהיה לה הגדרת קצה ברורה. כך, לדוגמה, "קצבאות הבטחת הכנסה" שאת הקיצוץ בהן רוצים העותרים לבטל, יכולות להיות מוגדרות חלק מ"כבודו של אדם" אך גובהן יהיה נתון לשרירות לב המחוקק או בית המשפט.
כדרכן של הגדרות חיוביות, תהיה להגדרת הכבוד נטיה להתרחב עד-אין-קץ. כלומר, עד הרגע שבו משלם המיסים ימרוד, או המדינה תתמוטט, או שניהם. השאלות הקשות כמו סל המצרכים החיוניים לקיום בכבוד, אינן כאלו שניתן להשיב עליהן בצורה מוחלטת ומספקת. אחרי הכל, אם אדם מתגרש ממליונרית, למשל, והתרגל משך שנים לחיות ברמת חיים מסוימת, האם אין כבודו דורש המשך קיום רמה דומה? האם ייכפה עליו להתנתק מכל חבריו, מרעיו ובעל המכולת שלו רק בגלל שהתגרש? האם לא מהווה מצב כזה השפלה ופגיעה בכבודו?
ואפשר לקחת את זה גם לכיוון אחר. נאמר שמתקבלת התקנה ונקבעות אמות מידה כאלו ואחרות ל"כבוד." מתי הן יגיעו עד סתירה של זכות הקניין הקבועה בחוק היסוד? האם מס של ארבעים אחוז הוא פגיעה בקניין? ואולי מסוי של 90 אחוז החל מרמת הכנסה של ארבעת אלפים שקלים הוא פגיעה כזו? ואם הבטחת הכנסה היא חלק מ"כבודו" של אדם, מה ימנע מכל התושבים במדינה לבקש הגנה כזו על כבודם ולהפסיק לעבוד? מי יממן אז את ה"כבוד"?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש