|
||||
|
||||
it only takes an expert to solve a problem. it takes a little thinking outside the box to identify what the problem actually is. i think the symptom here might be the fact that this article was even published. the problem seems to be within the editors' work procedures. you guys might want to consider some preliminary incognito method of broadcasting your opinions about all to-be-published articles, so you can better avoid such an embarassing article in the future. Try creaing a mailbox into which you can drop your thoughts of an article (only one comment per editor) incognito. that way you get e better picture of the power balance and can better formulate your thoughts about an article. Nitza Cahana's article was debatable, but had some quality or merit to it. This pile of nothing doesn't. it is possible that dealing successfully with difficult issues like the Cahana story got you blindsided to these kind of dud articles.
|
|
||||
|
||||
But your idea isn't extreme enough. I think the female editors should lodge harrassment complaints against the male editors (sexual, violence, whatever), just to make sure they can throw them into jail immediately if they ever try to approve an article like this again.
|
|
||||
|
||||
a. you're silly.
b. it's called peer consensus. very common practice. especially among expert panels. |
|
||||
|
||||
To me, it looks a bit more like PC censorship and attempts at online intimidation. But that's just me and my primitive mindset. I'm sure it's really peer consensus, as you say.
|
|
||||
|
||||
הם כותבים באנגלית כי אין להם אפשרות אחרת, אבל מן הסתם הם יכולים לקרוא עברית- אז תעשה טובה, תענה להם בעברית. תודה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו, אני לא הולך לדון בהליכי העריכה שלנו. אני בספק אם מי מהעורכים אצלנו הוא ביישן גדול (פרט לי, אולי), וימנע מהבעת עמדה שלילית על מאמר רק בגלל שיש קונצנזוס בקרב השאר (מה שלא היה בכל מקרה, במקרה הזה). היו לנו שיקולים בעד ונגד פרסום המאמר, והבעד זכה. האם טעינו? יתכן. אנחנו רחוקים מלהיות חפים משגיאות. ואני לא חושב שיש קשר למאמר של ניצה. מדי פעם בפעם אנחנו מפרסמים מאמרים שהם ההפך המוחלט מקונצנזואליים (כלומר, לא סתם מעוררי מחלוקת, אלא מעוררי קונצנזוס נגדי). זה לא חלק הארי של האייל, ואני לא חושב שזה פוגע בתדמית שלו יתר על המידה. יש דברים שצריך לפרסם רק כדי שבדיון יהיה אפשר להסביר למה הם כל כך מטופשים. העובדה שהתגובה הראשונה למאמר היא תגובתה המצוינת והמפורטת של איילת רק מסייעת למטרה הזו. |
|
||||
|
||||
אני חייב לומר שתגובות כמו שלך - ואני מבין שאתה מנהל האתר - חורות לי. יש לי כל מיני שאלות לאנשים שמגיבים כמוך כשמציגים בפניהם את הנתונים שאני מציג, גם אם הם לא מסכימים עם התזה הכוללת של המאמר ולא אוהבים את הטון שלו. למשל - האם נראה לך סביר שחוקר שערך עבור משרד ממשלתי סקר שקיבל תהודה עצומה, על 141,710 נשים מוכות בישראל, אומר אחרי תקופה מסויימת שיש בעצם רק 50,000 נשים מוכות? האם הפלצת נתונים מסוג זה היא דבר המקובל עליך ועל אקדמאים אחרים בפורום זה (אני מניח משום מה שאתה איש עם רקע אקדמי כלשהו. אם לא, סליחה)? |
|
||||
|
||||
כפי שציינת בעצמך, המאמר עבר עריכה מאסיבית לפני שפורסם. אמנם לא הייתי אחראי ישירות על העריכה הזו, אבל למיטב ידיעתי, מבחינת המערכת מה שמוצג במאמר כעובדה הוא אכן בדוק במידה סבירה. היתר, זו כבר פרשנות שלך - פרשנות שאני, אישית, אינני מסכים איתה כלל. כפי שכבר כתבו אחרים בדיון, היו בדבריך נתונים מדאיגים שמצריכים דיון מעמיק וביקורתי, אבל את הדיון הזה אתה לא סיפקת. אתה קברת את הנתונים החשובים תחת הררים של דמגוגיה שלצערי היא נפוצה למדי בימינו. אולי לא הצבעת למפלגת זכויות הגבר, אבל אתה בהחלט נדבך חשוב בפוטנציאל האלקטורלי שלהם. לפיכך, השיקול שלי כעורך לפרסם את המאמר היה דווקא משום שחשבתי שהוא ראוי להפרכה מהירה וחדה. אתה לא חייב להסכים איתי, כמובן, אבל היה חשוב לי שיהיה ברור לך שעצם פרסום המאמר באייל אינו מהווה הוכחה לתמיכה של מי מהמערכת בדברים שנאמרים בו. מדברים אחרים שכתבת עלה החשש שלא כך אתה תופס את הדברים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא מכיר את המקרה, לא יכול לענות על השאלה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה מקרה ברור של אשמת העיתונאי, מצטער. הנתונים שהוא נותן באחוזים דומים בשני הקישורים - באחד מדובר על "כ-6 אחוז מהנשים" שדיווחו על אלימות מצד בן-זוגן, ובשני אומר המרואיין כי אלימות פיזית כלפי נשים קיימת בקרב 5 אחוז מהאוכלוסיה. מכיוון שהוא מעריך 5 אחוזים כ-50,000, אין זה הגיוני שקודם לכן הם העריכו 6 אחוזים כ-171 אלף. הטעות של העיתון היא די ברורה: קח ששה מליון אנשים, חלק בשתיים (כדי לקבל את מספר הנשים), והכפל ב-0.06. מה יצא? בערך 150 אלף. אבל זה לא שישה מיליון לחלק לשתיים, כי הסקר מדבר על נשים בוגרות (הופ, ירדו עשרים אחוז), בטח רק במגזר היהודי (הופ! עוד עשרים), ולא יודע איזה עוד דברים צריך להוריד. בקיצור, הנתון הראשוני היה שגוי בדיווח העיתונאי. למה הוא היה שגוי? לא יודע. אבל אף חוקר לא "הודה" שהמספר היה נמוך בהרבה ממה שהוצג. המספרים היו ונשארו כ-5-6 אחוזים מהנשים בישראל. |
|
||||
|
||||
דובי, זה יפה ככה לחרב קונספירציה? |
|
||||
|
||||
דובי, כנראה שחסרות לך כמה עובדות ואני לוקח את האשמה על עצמי (כי ממילא זה הטרנד היום). המספר של 141,710 מופיע במסקנות המחקר עצמו, שפורסמו כחוברת (ושאני אף קיבלתי עותק ממנו). עיתונאים בימינו לא עושים פעולות כפל. הסוקרים ראיינו 3000 נשים ו-500 גברים, ואז ביצעו פעולת כפל והגיעו למה שהגיעו. ודרך אגב - אותו מספר הקסם ממשיך להופיע בדיווחי Ynet התקופתיים על תופעת הנשים המוכות, ובערוצים האחרים. או שכותבים 140,000, או שאומרים ש"על פי ההערכות" מדובר ב-200,000. |
|
||||
|
||||
כאמור, אני לא מכיר את פרטי המקרה, אני מכיר רק מה שכתוב. ברור לי שמישהו כאן עשה טעות, כי האחוז נותר אותו אחוז: כשישה (או חמישה, זה לא משמעותי). אז אולי בראיון הוא אומר "בחישוב זהיר 50,000" כי הוא התבלבל בחישוב. לא יודע למה הוא אמר את זה, אבל האחוז נותר על כנו, וזה מספיק, מבחינתי, כדי לשלול את האפשרות שמדובר במה שאתה טענת שזה: הבעת חרטה על הטייה קולוסאלית של מחקר כדי להתחנחן בפני איזו אינקוויזיציה נשית. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאין מצב שהבנאדם חיפש דרך לרדת בצורה חצי-אלגנטית, או בוא נאמר שלושת-רבעי מכוערת, מהמספר המפוברק לחלוטין ומגוחך בדיוקו-כביכול של 141,710, ולכן הלך על הקטע של האחוזים, בשביל שאנשים שנורא ירצו למצוא עבורו תירוצים בפורומים של מפריסי פרסה יוכלו איכשהו לעשות זאת ואחר כך ללכת לישון בלילה ולהירדם אחרי כמה ניסיונות? |
|
||||
|
||||
משעמם לך? צור קשר עם המרואיין היקר, ושאל אותו למה המספרים שלו לא מתואמים. אולי הוא יוכל להסביר לך. אני, בניגוד אליך, לא קיבלתי עותק של המחקר, ולא יודע איך הם הגיעו למספר הזה מהאחוז הנקוב. |
|
||||
|
||||
אולי יש כאן גם שאלה של הגדרות, מהי "אשה מוכה", מאיזה רגע ואילך מוגדרת אשה כאשה מוכה, מהי "אלימות במשפחה" ואילו משפחות נכללות בקריטריון הזה. לפני מספר שנים, אחת ההגדרות המחמירות שניתנה, למשל, היא (ציטוט מאוד לא מדוייק, לשונית, אך קרוב ברוחו) - "כל אשה שעברה לפחות שלוש פעמים בחייה מצב של הרמת יד ע"י בן הזוג". או, כפי שאמרה מישהי ממנהיגות נעמ"ת (נעמ"ת - אינני בטוחה, אולי ארגון אחר) באותו זמן, מתוך כוונה לפשט - "מדובר בכל מי שחטפה סטירה שלוש פעמים בחייה - וכמה מאיתנו לא חטפו?" כיון שהתברר מאז כי האלימות המשפחתית היא נפוצה יותר ממה ששוער, ההגדרות נשתנו והורחבו. ייתכן שחלף פרק זמן מסויים בין נתון ה 140,000 לבין זה בן ה 50,000 - וייתכן שההתייחסות היתה להגדרות שונות. |
|
||||
|
||||
כאמור, טונות של מחקרים מראים כי נשים אינן פחות אלימות מגברים במערכות יחסים. אז אם האשה נתנה שלוש סטירות וחטפה שלוש סטירות, מה זה אומר? שהיא אשה מוכה/מכה? אשה מוככה? מוקטעה? |
|
||||
|
||||
ולמה אי אפשר היה למצוא לו מיליגרם אחד מכל הטונות המובטחות, במשפחות ש*אני עבדתי איתן*? ומדובר בלא מעט משפחות ובמדגם בהחלט מייצג. ולא, אין טעם לייחס לי נטיות נאציות. נהפוך הוא: הגברים איתם עבדתי הודו, בד"כ (אם כי לעיתים במאוחר), שנקודות הראות ודרכי הטיפול שלי העידו על שיוויונות ועל התחשבות בשני הצדדים, ועוד יותר (ואינני היחידה שנהגה כך, וסליחה על חוסר הצניעות). מוככה ומוקטעה - *זאת* הדרך שבה אתה מתכונן להנהיג את המהפכה? זה נחמד להתבדח, אבל כשהמהפכן האמיץ עצמו אינו אלא בדיחה מהלכת על שתיים, אנה אנו באים? |
|
||||
|
||||
יש את העדות שלך ויש את רשימת 149 המחקרים שאסף פרופ' מרטין פיברט: למה שאעדיף את העדות שלך, הגם שאינך נאצית? |
|
||||
|
||||
אמרתי ''הגם'' והתכוונתי ל''גם אם''. פתאום אני לא בטוח אם ''הגם'' זה חלופה ל''גם אם'' או ל''מה גם''. |
|
||||
|
||||
אבל אז חשבתי שהוא בטח א) לא ירצה להגיב ב) עוד יתחיל לאיים איומים אז ויתרתי. אבל קןראים אותנו מן הסתם גם אנשים מאוני' חיפה שמכירים את הדוקטור ואולי הם יגידו שאני טועה והוא דווקא איש חביב ביותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |