|
||||
|
||||
אבל זו בטח לא זו: "יכול באותה מידה להיות שהאשה היא מניפולטורית אכזרית המתעללת בכל בני הבית כבר 20 שנה, שהיא גרמה לבת שלה להתאבד, והאגרוף הזה הגיע לה מזמן." והאגרוף הזה הגיע לה מזמן? הרי אחד מהעקרונות עליהם מושתת החברה המודרנית הוא שאלימות היא כלי ששייך למדינה ולמדינה בלבד. אין דבר כזה "אגרוף שהגיע לה", גם אם היא הפולניה הנוראה ביותר, או לפחות לא צריך להיות. במקרה של עקה רגשית ביחסים בין בני זוג כדאי להם לטפל בזה או להפרד, לא להרים יד. אם הייתי צריך לקחת משהו מהמאמר שלך, וטענה שאני גם מוכן להגן עליה בעצמי, זה שאלימות במערכת יחסים היא תוצאה של הדינמיקה הזוגית, ולכן אשר להניח חלק מהאשמה לאלימות לרגלי הצד המוכה, גם אם האחריות היא כולה על הצד המכה. החצי הראשון של המאמר שלך לא תורם הרבה לנקודה הזו, אגב. |
|
||||
|
||||
אבל יש בכל זאת אנשים שמגיע להם בוקס. זה לא אומר שצריך באמת לתת אותו. אגב, הפמיניסטיות המציאו קו הגנה משפטי שלם לרוצחות הקרוי "תסמונת האשה המוכה", והן מצליחות לגרום לזיכויין של רוצחות לא מעטות - ולגזירת עונש קלוש על אחרות - בגין אותה "תסמונת". מה שמכוער ומסואב במיוחד הוא שגם הפמיניסטיות בעיתונות מתגייסות למאמץ המשפטי הזה. שים לב, לדוגמה, לכותרת המשנה בידיעה הזאת ב-ynet, המוחה על גזר דינה של מזל אוחנה, שרצחה את בעלה בדקירות סכין: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2701357,00.h... מה, לדעתך, מנסים לומר לנו (או לשופטים)? והאם זה קשור לנוכחותן הדומיננטית של פמיניסטיות כמו מרב בוקשיצקי במערכת ynet? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |