 |
|
 |
||
|
||||
 |
חוצפה גדולה יש לך, לקבוע שרוב גרי הצדק מתגיירים משיקולים "אינטרנסנטיים". מנין לך, כבוד הרב? בוחן כליות ולב אתה? אחרי שהרבנות הראשית אישרה את הגיור שלי, לפני יותר מעשרים שנה, אין לך זכות לבקש ממני להוכיח את טוהר כוונותי. מאמר מתנשא ונפוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כי לאורך דורות וגלויות ההלכה היהודית חשדנית כלפי הגר, שמא הוא מתגייר כדי להפיק טובות הנאה (נישואים, אזרחות), ולא מתוך הכרעה רצונית שמקורה באמונה ובהזדהות. וכבר נקבע להלכה בתלמוד הבבלי (יבמות כ"ד, ב'): "אחד איש שנתגייר לשם אישה, ואחד אישה שנתגיירה לשם איש וכו' – אינם גרים". וראו בספר "שארית ישראל" של הרב ישראל זאב מינצברג המנוח, מי שהיה רב העיר העתיקה בירושלים, והנה הדיון שם נשען על ההנחה כי "גרים שבזמננו רובם ככולם נתגיירו לשם אישות". יחס חשדני עלול להיות מופנה כלפי המתגייר באשר הוא. מן המתגיירים אפשר לצפות שיבינו את הגישה הזאת: בתקופות שונות בתולדות עם ישראל מיעטו הגויים להתגייר, אף שחיינו בתוכם ממש, ואילו כיום רבים מהם מבקשים להתגייר. ונשאלת השאלה, האם אין לכך קשר למצבנו הכללי, המשופר יחסית למצבם. אפשר אפוא לפקפק בטוהר כוונותיהם. על כן, הגרים והגרות, חזקו ואמצו, קבלו עליכם עול מלכות שמים, ובכך תוכיחו לסביבתכם שהתגיירתם מאמונה ומהזדהות, ולא משיקולים אינטרסנטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שטעיתי כאשר ציפיתי שיהיה לך די שאר רוח לכתוב תשובה מכובדת וענינית. אין גבול לעיוורונך, כנראה, אם אתה מסוגל, במקום להשיב תשובה אנושית, להעתיק ממאמרך בדיוק את אותן הכללות גסות ודעות קדומות שקריות שפוגעות בי ובכל גר צדק אחר. אם הרבנות קיבלה את מניעי, אין זה מקומך לדרוש ממני להוכיח אותם לך. וזאת גם לפי הפוסקים. לא יאמן לאיזו רמה של חשיבות עצמית יכול אדם להגיע. מוטב היה אילולא השבת לי. אין לי ענין בשיחה עם אדם אטום ומזלזל בזולת. לא אשוב לכאן. אתה הוא זה שצריך לשוב במקרה הזה. מי יתן ותיפקחנה עיניך בעתיד. שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כול, בתור יהודייה כשרה-למהדרין - אני מתביישת בתגובתך. שנית, פה בארץ מצבנו הכללי _לא_ טוב בכלל. (אלא אם חייךָ מתנהלים בתוך בועה.) שלישית, הנטייה להתבוללות היהודים בעולם כולו עלתה פלאים (עד כדי חששות, חרדות, שמא לא ייוותר עם יהודי בכלל), כך שאתה ממש לא-מעודכן. רביעית, אם תלמד את הנושא, יתברר לך כי גם כיום _אין_ גויים רבים המבקשים להתגייר. -- קצת ענווה. קצת דרך-ארץ. קצת פרופורציות. באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה העלבון הגדול? מספר לנו מר פז שלפי בקיאים בתחום, רוב מכריע של המתגיירים כיום עושים זאת בגלל רצונם להנשא ליהודי או יהודיה. אני מניח שבחשבון הזה שכחו לקחת את המתגיירים שאהבת הכדור הפכה אותם ליהודים, אבל מן הסתם יש גם אחרים, שהתאהבו ברעיון הלאום או הדת היהודית. האם יש רבים כאלה, לדעתך? אם הגיורת רות מעוניינת לספר מה הביא אותה להחליט שעמנו - עמה, אשמח לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לרבקה: תודה לך. אלמלא תגובתך, הייתי שותקת. אני מעריכה אותך על רגישותך, שהיא איננה דבר מה מובן מאליו. ולאלמוני, צר לי, אינני מעונינת לספר לך מה מניעי. עצם טענתי שאין זה ענינך מדוע החלטתי להתגיר. אינני חיבת לך דין וחשבון, ואינני מחויבת להוכיח את שיכותי לעם היהודי לא לך ולא לשום אדם אחר. מרגע הגיור, החשבון היחיד שלי הוא מול בורא עולם. והעובדה (המשתמעת מטענותיו של פז) שהרבנות מאשרת גיורים משיקולים אינטרסנטים, אינה מחיבת אותי לענות לך. אם אדם דתי אתה, קשה לי לראות כיצד אינך מבין ששאלה מעין זאת היא השאלה האישית ביותר שאפשר לשאול. לא בכדי, שאלה זו גם אסורה על פי ההלכה, שהיא מורכבת ומעמיקה לאין שיעור מן האופן שבו פז הציג אותה. אסור לשאול גר על עברו טרם הגיור, והדבר כולל את מחשבותי ושיקולי. קהל היעד של פז מורכב מחילונים, "תינוקות שנשבו". כידוע, אין דבר משכנע יותר מחנופה. מר פז מחניף במאמרו לכל מי שהוא יהודי מלידה, ובמיוחד למי שאינו דתי: עם סגולה אתם, ומי שאינו "שיך", מחויב להוכיח לכם השכם והערב שמותר לו להיות. לשאלתך, העלבון הגדול הוא מתגובתו הבוטה של מר פז לדברי, אם בכלל אפשר לכנות אותה תגובה. העלבון הקטן, זה שגרם לי לכתוב את תגובתי הראשונה, הוא ההכללה הבוטה והבלתי מבוססת, לפיה רוב הגרים מתגירים מסיבות "אינטרסנטיות". אין לו לאדון פז שמץ של מושג מדוע אנשים מתגירים, ודאי לא "רובם". אפילו אם נכונה טענתו - אין זה מצדיק יחס בוטה וחטטני כלפי גרים באשר הם. פז כמעט והופך את הטלת הספק במניעי גרים למצווה. הוא כנראה לא מכבד יותר מדי את הרבנים, שהם היחידים שיש להם הזכות, והחובה, לחקור את מניעי המבקשים להתגיר. אני שמחה לספר שמהיכרות אישית, אותם "בקיאים בתחום", אנשי הרבנות הראשית, הם רגישים וחכמים לאין ערוך מאדון פז. אם רצונו של אדון פז להיות גדול בתורה, כדאי שילמד מהם מה הם ענווה וכבוד כלפי אדם אחר. לצורך הדיון אני נאלצת לצין בניגוד לרצוני מה שלא היה לך ברור, משום מה, מתגובתי הראשונה: התגירתי לא משיקולי אישות ולא משיקולי אזרחות. המצב הכללי, כפי שרבקה צינה, אינו טוב כלל וכלל. באתי מארץ מערבית מבוססת שבה רווחה כלכלית והצלחה מקצועית - קרירה אקדמאית - היו מובטחים לי. העליה לארץ, שבשבילי היתה חלק בלתי נפרד מקשירת גורלי עם העם היהודי, היוותה ירידה משמעותית ברמת החיים שלי ושל משפחתי, מכל הבחינות. אני מוחה בכל מאודי נגד הנסיון של פז לטעון, שגרים מחויבים להוכיח את כנות כוונותיהם כל חייהם, ולכן חיבים להיות דתיים. זה טיעון מעוות. גם אני סבורה שגר צריך לחיות אורח חיים דתי, ולא מפני שעליו להוכיח את כנותו לפי דרישה של כל אדם אחר ששוכנע שהוא טוב יותר מבני אדם אחרים רק מפני שהוא נולד להורים הנכונים. גר צריך לחיות אורח חיים דתי פשוט מפני שאם הדת היהודית אין לה מקום בחייו, מלכתחילה אין הצדקה לגיור שלו. אדון פז בעצמו מצטט ואומר שמי שהתגיר לשם אישות "איננו גר". למה אם כן להטיל ספק במי שהוא *כן* גר? מי שיקבע מיהו גר ומי לא, אלה הרבנים, לא מר פז, לא אתה ולא שום אדם אחר. חשוב לי יותר מלכל אחד מכם שתהיה ערכאת גיור אחת, בדיוק משום שגיורים "מפוקפקים" משיקולים שאינם טהורים מוציאים שם רע לגרי צדק של ממש וגורמים לאנשים, אפילו אם הם חסרי כל קשר לדת, להטיל ספק בשיקולי הגיור שלי. דווקא משום כך אני סבורה שאין הרבנות צריכה לגיר אנשים שענינם אישות או אזרחות ותו לא (הבעיתיות נובעת מאי ההפרדה בין דת ומדינה בישראל. כשגיור הוא הדרך היחידה להתאזרח, זלזול בערכם של תנאי הגיור הוא כמעט בלתי נמנע. זה לא אומר שצריך לקדש את הזילזול הזה ולהפוך אותו למצווה). אני מקווה שכעת הדברים ברורים לך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להעלב, גם אלה מפניה של היהדות. הרי זו הליכה בדרכיו של המורה הגדול שמאי, שהיה דוחף אנשים באמת המידה שבידו. "שוב מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי, אמר לו גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא זיל גמור" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיש לקבוע הלכה לפי בית הלל ולא לפי בית שמאי. [פעם הם באמת היו חכמים] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם זה כל-כך כוללני? אני דווקא שמעתי שישנה הפרדה: מצוות מן התורה (דאוריתא) מפרשים לפי בית שמאי, ומצוות מאוחרות יותר (דרבנן) מפרשים לפי בית הלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכה כבית הלל, בין במצוות מן התורה ובין במצוות מדברי סופרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובספרי (ספר ההלכה הראשון, נכתב על התורה ישירות)- ''מלמד שלא תאמר לו אתמול היית עובד ע''ז והיום נכנסת תחת כנפי השכינה''. ובקיצור אל תזכיר לו את העבר שלו. את בדיקת טהרת כוונתיו של הגר תשאיר לבית הדין, ואל תדחוף את ראשך למקום שלא ראוי לו. דודה שלי היא גיורת בארה''ב, שאמנם פגשה את היהדות דרך בעלה, הדוד שלי, ובכל אופן השקיעה שנתיים וחצי בלימודי יהדות, התגיירה ורק לאחר מכן התחתנה עם דוד שלי. הוא עצמו חילוני וכנראה זה לא היה אכפת בשבילו, אך בשביל סבא וסבתא שלי, וכן בשבילה היה חשוב שתתגייר לפני שהתחתנו. מהסיפור הזה ניתן לראות, שדברים אינם פשוטים כמו שהצגת אותם, וצריך מאד מאד להיזהר בדיבורים כאלה הכוללים איסורים של אונאת גר והוצאת שם רע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |