|
תודה. הסיבה לאמירה הזאת נעוצה בכמה גורמים:
א. להבדיל מאמנויות מסורתיות של עמים אחרים, האמנות האבוריג'ינית מעולם לא ייצרה ארטיפקטים - היא היתה טקס דתי שעיקרו במעשה היצירה ולא בתוצאה. הפגישה עם המערב העבירה את הדגש למוצר עצמו, ואז נוצרו גם הארטיפקטים. בעבר, הגבולות בין השבט לבין העולם החיצון (כמו שמתאר טומי מאי) היו ידועים וברורים לכל - כעת הם מתערבבים, כיוון שהאדם הלבן זוכה לראות ולעשות שימוש בקניין הרוחני. שוב, זה קורה כיוון שהמדיום שינה צורה - מציורים מתכלים על חול (או נסתרים, על קיר מערה), הוא הפך ל"חפץ אמנותי" מחומרים עמידים, והוא זמין לכל.
ב. כיוון שהמיתוסים בציורים שייכים לקבוצה (שבט) ולא לאדם אחד, יש פה מילכוד: הצייר חייב לרשום את זכויות היוצרים כדי להגן מפני זיופים, וזכויות כאלה נרשמות בד"כ על שם יוצר אחד. מצד שני, יש גם מקרים של "שימוש לא נאות" ביצירות, למשל הציורים של הנסיך הארי. כאן אי אפשר לתבוע זכויות יוצרים אישיות, כי הנסיך המעתיקן לא זייף יצירה אחת מובחנת אלא השתמש ב"דוגמאות טיפוסיות" לאמנות הילידים. מי יכול לתבוע אותו? רק שבט שלם, או ארגון ילידים. ומשפטית, על בית המשפט לקבל את הטענה שהקניין הרוחני שייך לכל השבט, ואינו נחלת היוצר. שוב, מילכוד שיצוץ כאשר מנסים להגן על יצירה ספציפית של אדם אחד.
חשוב גם להבין, שהטענה נגד הארי אינה בהכרח כלכלית (כמו התביעות נגד זיופים "רגילים"), אלא נוגעת להפקעה של סמלים מקודשים מידי אלה המוסמכים לצייר אותם. למערביים קצת קשה להבין את התפיסה הזאת - כל אחד יכול לצייר מגן דוד, או את ישו, וכל המרבה הרי זה משובח. אבל עבור ילידי אוסטרליה, אין מדובר בסמל אלא בטוטם.
ג. גורם נוסף, שכמעט לא הזכרתי בגלל קוצר היריעה - בתרבות האבוריג'ינית נושא הקניין בכלל, גם קניין מוחשי, הוא מעורפל מאוד. אופי התנאים הסביבתיים פיתח שם תרבות שיתופית של לקט וצייד, שבה כל בני השבט יוצאים לתור אחר מזון ומחלקים אותו בין כולם, כולל אלה שלא מצאו מזון כלל באותו היום (או שמוצאים בד"כ מעט מזון). גם היום, שכיחים הסיפורים על יליד שקיבל רכוש מסוים ופשוט מסר אותו לאחד מבני שבטו, כי "הוא צריך אותו". אני עצמי מצאתי סיפור שלפיו, "אמן" אבוריג'יני צייר ציור על מגן לוחמים שהיה שייך לשכנו. לאחר שהשניים הצליחו למכור את המגן, הצייר ויתר על חצי מהתמורה ומסר אותה לאותו שכן, למרות שזכויות היוצרים שייכות לו. שוב, בטענה "הוא צריך את הכסף יותר ממני".
בתרבות כזו, יש צורך בהסתגלות חזקה לתרבות הקניין המערבית, המבוססת על צבירת נכסים אישיים ועל זכויות קניין. לפחות בשנים הראשונות של פריחת האמנות האבוריג'ינית, הרבה אמנים לא הבינו למעשה על מה הם חותמים כאשר הם מקבלים זכויות על יצירה, או מוכרים את הזכויות עליה לצד שלישי. שוב, בחלק השני יתואר מקרה כזה, של אמן שמכר זכויות על יצירה לסוכנות האמורה להגן על האינטרסים שלו, וזו עשתה "שימוש לא נאות" ביצירה והרשתה להדפיס אותה על שטר כסף לאומי.
|
|