|
במקרה מצאתי עותק מצהיב של הספר "מפה חדשה יחסים אחרים", מבחר מדבריו וכתביו של משה דיין בשנים 1967-69. למרות שפרופ' אורנן כותב על מעמד האזרחים הערביים הישראלים, מעניין לקרוא את תגובתו של דיין להשוואת שליטתה של ישראל על ערביי השטחים עם משטר האפרטהייד בד"א.
דיין עונה לאבא אבן, שטען שהחלת החוק הישראלי בשטחים ושילובם הכלכלי עם ישראל יצור "סיפוח וקיפוח" בסגנון האפרטהייד. הכוונה היתה להחיל את החוק הישראלי מבלי להעניק לתושבים זכויות אזרח ויכולת לבחור ולהיבחר.
דיין אומר שטענה כזו היא זריית חול בעיניים משום שהממשל הצבאי ששולט בשטחים נוהג של פי החוק המצרי או הירדני שמימלא לא איפשר לבחור ולהיבחר לפרלמנט הירדני או המיצרי. כך שהחלת החוק הישראלי על השטחים לא תישלול מהתושבים זכות שאין להם.
דיין עונה לטענה שהחלת החוק משמעותה סיפוח השטחים בכך שאפשר להחיל את החוק הישראלי על השטחים בדרכים שונות. למשל, קביעת החוקים הישראליים במסגרת של צווים של המושל הצבאי, ולא דרך חוקי הכנסת, שהיא הריבון הישראלי. כך שאם המושל הצבאי יוציא צו שמחליף חוק ירדני או מצרי בחוק שנלקח מספר החוקים הישראלי, הרי שהחוק הישראלי מוחל על השטחים, מבלי שאלה יסופחו למדינת ישראל דה יורה, ומבלי שתישלל מהתושבים זכות אזרחית כלשהי.
מאז זרמו מים רבים בביוב של ירושלים, אך השאלה היא באם הסתיימה "זריית החול בעיניים"?
שאלה משנית היא מיהו הזורה ועיניו של מי נפגעות.
|
|