|
1. סופסוף הממשלה החליטה ללכת על עסקת החליפין. אני רק מקווה שעכשיו ייפסק פסטיבל המשפחות. או שמא אנו צפויים עכשיו למראות הדמעות או האושר, או גם וגם, או שברון ליבה של קרן עגומת העיניים אם נסאראללה יתעקש לקבל את הרוצח מנהריה, וישראל תתעקש לסרב לו? לא! לא! די כבר!
2. וכאן אני מגיעה לכותרת- הסחורה שהעיתונאים מספקים מורכבת ממעט מאוד /מידע/, פלוס אינסוף סיפורים "אנושיים" סביב המידע הזה, ו/או פרשנויות "מלומדות" עליו. זו לא זרימה חופשית של מידע, אלא שלשול-פה ומקלדת של פטפוטים מיותרים
לפעמים נוצר הרושם שכאשר קורה משהו "גדול", כמו פיגוע המוני, העיתונאים ממש שמחים על זה. פתאום קל להם למלא את האוויר בפטפטת. בזמנים רזים יותר הם נאלצים להפוך סיפורים בינוניים לגדולים, קטנים לבינוניים, ושומדבר למשהו.
ועוד לא דיברנו על מידע חלקי, ומגמתי, ומסולף, שהם מגישים לנו, בגלל עמדה פוליטית כזו או אחרת, או כדי להפוך סיפור לסנסציוני יותר. בוא נראה אותם מזרימים אל צרכני החדשות מידע שלם ומאוזן, לפני שהם צווחים על "חופש המידע".
נ.ב. ושישפרו גם את התרגום של מונחים משפות זרות לאנגלית. היום במעריב באינטרנט, דיווח של כתבם שאול אדר באנגליה, מספר על ידידו כאח לו (אם לא למעלה מזה) של הנסיך צ'ארלס,Fawcett the Fence. משמעות המונח "פנס" כאן היא "סוחר ברכוש גנוב". תנחשו איך אדר (כנראה, אם הוא מדווח בעברית) תרגם את זה. ניחוש אחד, בלי פרסים.
אסתי, חוזרת לזעום בשקט.
|
|