גיור במחשבה תחילה

יום ה', 6/11/2003, 16:50

אני חייב לחלוק על קביעתך "ההלכה היהודית קיימה את עמנו דורות על דורות. אורח חיים יהודי-דתי הוא תנאי לגיור", ובעצם לחלוק על מהות המאמר.

ישנן שתי תפיסות הלכתיות הנוגעות לתהליך הגיור:
התפיסה הראשונה היא שמהות הגיור היא הלידה מחדש, תהליך שבו הנוכרי מצטרף לקבוצת השארות של העם היהודי ובעקבות זאת חלות עליו כל החובות החלות על החברים בקבוצה זו. על פי תפיסה זו, די במילה וטבילה כדי להצטרף לעם היהודי.
התפיסה השניה היא שהנוכרי מצטרף לדת ישראל ועל ידי כך הוא מתקבל לקולקטיב היהודי. זאת אומרת, המחויבות לדת היא היסוד המכונן בגיור.

מהי התפיסה ההלכתית הדומיננטית?

מאז ימי התלמוד התפיסה הראשונה היתה הדומיננטית. אפשר לראות זאת בתלמוד, ובפוסקים רבים לאורך הדורות, כולל הרמב"ם והרמב"ן. לדוגמא:"מל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם.. ואפילו חזר ועבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומן, שקידושין קידושים, ומצווה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל". (הרמב"ם, משנה תורה. הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יז). לפי השקפה זו ההתחייבות לקבלת תורה ומצוות איננה הכרחית לצורך הגיור.

אנו שומעים קולות אחרים, במאה השתים עשרה, על ידי בעלי התוספות. הם מדברים על "קבלת מצוות". אבל גם לצמד מילים אלה ישנם פירושים לאורך הדורות, כאשר רק חלק מהפירושים מחייב קבלת מצוות מלאה בתהליך הגיור.

הקביעה המפורשת הראשונה האומרת שאם המתגייר לא מקבל עליו שמירת השבת ומצוות כדת לא יחשב לגר - קביעה זו מופיעה לראשונה רק ב1876 על ידי הרב יצחק שמעלקעס.

אפשר לראות שלאורך רוב ההיסטוריה ההלכתית, אין חיוב לקבלת עול מצוות כתנאי לתהליך הגיור. למען האמת, ההשקפה הזו היתה השקפה מינורית ביותר עד למאתיים השנים האחרונות.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות