 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב עליך הרבה, עידו. הרבה מאוד. ובעצם אני לא כותב כאן בשבילך, כי אתה הרי יודע, אלא בשבילי, ואולי גם בשביל כל מי שיקרא, שיידע שלבי לבי אתך, ועם המשפחה. אני רואה את המלים של דני, ושל יפתח, וכל כך מזדהה, ולשפוך את לבי - זה לא ייגמר, אז אשמור את זה לעצמי. זה לא השלב של לפרוק ולהשתחרר, וגם לא השלב של התנחומים אלא פשוט תחושת אבל שלא משתנה. אני רק אשתף את מי שקורא במלות הפרידה שנשאתי על קברך, טרי עבורי בדיוק כמו אז, באזכרה בקרית שאול 1.9.2000. עידו. הלומי צער עודנו, משווים בנפשנו לראותך יושב בחדר הקטן, ומקליד מחוכמתך - בסגנונך אתה לא יודע עד כמה - נגעת בכולנו, בכל אחד ואחד אתה לא יודע עד כמה - חשבנו עליך, כולם, רק טוב כולנו כאחד - מהנדסים, הנדסאים, מתכנתים ושאר תארים קנאנו קמעה במשהו מיכולותיך המדהימות, וידענו שאתה מיוחד תמיד העלית בנו חיוך על הפנים והערכה מבפנים ואהבנו אותך כחבר, ושמחנו שאתה נכס שלנו אנחנו - שיום יום היינו בחברתך מתקשים לעכל את האובדן והחסר וחור גדול נפער, ולסוגרו לא נוכל כבד לנו עידו, הרגשות קשים נתת תמיד כל-כך הרבה, ודרשת כה מעט הספורים עליך כה רבים, ובכולם אנחנו שוחקים, ולבנו מתרחב כשהסצינות רצות לנו בראש - ואתה במרכזן אנחנו החברים לא צריכים - לא תמונה, לא תצלום כדי לזכורך היטב, לראותך מדבר, מתבדח, הולך, אוכל או סתם עובד ומסביר לנו דברים וכשאחשוב עליך ידיד תמיד אחייך לי בעצב ואשמח שזכיתי להכירך, ולו לכמה שנים אוהבים אותך, ושותפים מלאים תמיד עם המשפחה בזכרונך החברים מהיחידה לבי לבי אתך, ועם המשפחה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |