 |
|
 |
||
|
||||
 |
ספר אחר שקראתי בשם "שיבומי". אמנם העלילה מאד שונה ("שיבומי" מספר על שחקן גו יפני ממוצא מערבי שהופך להיות רוצח שכיר...) אבל המסר נשמע דומה: ההמון אינו חכם, אבל יש לו אלף ידים כדי למשוך אותך למטה. בעצם, במה זה שונה מסיפורו של ניטשה על ה"על-אדם"? בעיקרון זה נכון - תרבות ההמון פוגעת ביכולתו של האינדיוידואל המבריק לבטא את עצמו. אבל לא בטוח שיש דרך אחרת. קשה לבסס תרבות על אליתיזם - אין תמיכה "מלמטה"... בקיצור - הספר נשמע נחמד, אל הרעיון די מוכר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולי זה מזכיר את איין ראנד ואת "ATLAS SHRUGGED" . ספר על האנשים החכמים והחרוצים שרואים איך כל שאר האנשים עצלנים ומובילים את עולמינו לריקבון. הבעיה עם גיבורים מסוג זה היא שהם מושלמים מדי ,ומכאן לא כל כך מעניינים אותנו, האנשים הלא-מושלמים. כך שגם אם "הרעיון" מאחורי הספר הוא 'נכון' (ובמקרה של איין ראנד אני אפילו לא בטוח שזה מה שאני חושב), יהיה מאוד קשה לגמור אותו (בטח אם זה ספר של איזה 1200 עמ' , כמו במקרה של "ATLAS SHRUGGED") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל, וינסנט וגם הפשיסט, נדמה לי שיום הארבה מזכיר לכם רק מה שאתם מכירים כבר מקודם. לא קראתם את הספר, לא נורא, אולי יבוא היום. אבל ברור שאפילו את המאמר לא קראתם בעיון. איך קישרתם בין ניטשה ואיין ראנד והאנשים העליונים שלהם לבין טוד הקט מיום הארבה? האם זרתוסטרא או ג'ון גלט הם אנשי המעמד הבינוני כמו טוד שמתרועע עם אנשי השוליים של תעשיית הסרטים ומתאהב ב"פרחה" אמריקאית מצויה? האם מקור הטמטום של ההמון אצל ניטשה דומה למקורו אצל ראנד או אצל וסט? האם וסט מטיף להתבדלות העל-אדם מההמונים? על מה אתם מדברים? כן, על מה שקראתם כבר מקודם. תגידו, מה אתם חושבים, לא הגיע הזמן לקרוא ספרים חדשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאנחנו יכולים להעיר את הערותינו רק מתוך מה שאנחנו כבר מכירים. עד שלא נקרא את הספר נוכל לומר רק :"זה מזכיר לי..." ולא:"זה כמו...". האמת שסתם ניצלתי את ההזדמנות כדי להגיד לעוד כמה אנשים כמה לא נהניתי לקרוא את איין רנד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |