 |
|
 |
||
|
||||
 |
או זה שכתב את הפרשנות על מהן מחשבות הסופר, אבל אף חברה אינה יכולה לתרבת את המוניה זה אחד מהדברים הבסיסיים ביותר בהיות חברה. יש חלק משכיל מתורבת מתנשא ונפוח שכותב ספרים בעלי משמעות עמוקה מתחסדת ומבקרת ...ויש את ההמונים. אנינות הטעם ניתנה ליחידים, ולמרות שיחידים אלו בוכים כל הזמן עד כמה זה רע שכולם נוהרים אחר תרבות קלוקלת מושחתת ורקובה, הם מתענגים ואוהבים את העובדה שהם הנביאים היחידים בעירם. ובכלל אם לא היו יחידי סגולה והתרבות היתה כולה ניתנת להמונים עד מהרה תרבות זו גם היא היתה נחשבת למשהו מצורע שרק המורמים מעם יכולים להגדיר אותו כבעצם רקוב. ואו...ריקבון לא נגמר בהתפרצויות ריקבון בדרך כלל נגמר בדעיכה כל כך איטית שלאף אחד אין זמן או כח לראות שהיא בכלל קיימת. למרבה האירוניה אלו הדברים הטובים דווקא שמגיעים בהתפרצויות, אלימות או לא ממש אלימות (כמובן שזה תלוי מאוד באיזה צד של ההתפרצות אתה נמצא). לסיכום אני כבר רואה שזה חרא של ספר. (וכבר אמרתי שיסלח לי הסופר) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא ניתן לנסח תשובה שלא תיכלול פרובוקציה וולגרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה אומר שלא תיתכן שכבה משכילה שאינה מתנשאת ונפוחה? האם אתה אומר שספרים לא יכולים להיות בעלי משמעות עמוקה מבלי להיות מתחסדים? אם כן, נא הוכח את הטענות הללו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |