 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר קצר של ירון לונדון על בחירתו של שוורצנגר למושל קליפורניה. כדאי לשים לב עד כמה "בודריארית" לשונו של לונדון במאמר הזה: "מובן שהאמת על העולם היא הפוכה: ניהולו מסובך יותר מן המסובכות שבטכנולוגיות. ומן הקושי הזה נמלטו אזרחיה של אחת המדינות המשוכללות בעולם. לנוכח המשבר, הסגירו עצמם יצרני הדימויים והחלומות לידי מוצריהם. "המחסל" הווירטואלי הוזמן לעשות סדר בעולם האמיתי. הקליפורנים השיבו על השאלה הפוסט-מודרנית בדבר היחס בין המציאות לבין הסיפור עליה: אין שום הבדל ובלבד שהסיפור יקל עלינו לשעה קלה. הדימוי אמר להיגיון: "האסטה לה ויסטה!" המאמר המלא: הקליפורנים מכנים את ארנולד Governator, צירוף של המילים governor (מושל) ו-terminator (מחסל). הצירוף הזה מדגים היטב את טענתו של בודריאר שכיום היטשטש הגבול הריבוני בין הטריטוריה הממשית ובין המפה המדומיינת (במשל הבורחסי) - בין מסמני ממשות שמייצרת המדיה ובין הממשות עצמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, נו, באמת... ואת רייגן הם הביאו כדי שיהיה שריף? ואנחנו בחרנו את נתניהו כדי שימכור לנו רהיטים? *מתנגדיו* של ש' הם שקראו לו "גוברנייטור", כדי להלעיג עליו ואותו. אף אחד לא חושב שארני הוא רובוט, איש לא חושב שהוא יציל את קליפורניה (ממה?). בחרו בו מכיוון שהוא מפורסם, ובארה"ב מפורסם זה טוב, ויש מיני תחרות בין מדינות ארה"ב על התואר "המדינה המטומטמת ביותר מבחינה פוליטית" (עד לא מזמן פלורידה הובילה בזכות בחירות 2000). זה הכל. בעידן ציני, כשהבוחרים בכל מקרה יודעים שאין הבדל בין המועמדים ולא ממש משנה מי יעמוד בראש כל סטייט או בראש ארה"ב כולה, בוחרים את מה שעשוי לבדר בחמש(?) השנים הבאות. ארני בהחלט עשוי לבדר. בקיצור, לונדון, בודריאר ואתה ניסיתם לקדם איזו טענה שנשמעת טוב, והיא בעלת משמעות מרחיקת לכת ומרתקת, אפעס, היא לא מבוססת על כלום, ובטח לא על השיקולים שאנשים הפעילו באמת בבחירות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערתך ש"ארני בהחלט עשוי לבדר" משתלבת היטב בטענה הבודריארית, ויש לכך התייחסות מפורשת במאמר לעיל. קרא את הדברים תחת ראש הפרק "הדמיה של פוליטיקה". בין היתר נכתב שם כך: "בנוף המדיה הפוסטמודרנית קורסים גם הגבולות בין מידע ובידור, בין דימויים ופוליטיקה. התוצאה היא מה שמכונה "אינפוטיינמנט" (infotainment), הכלאה בין בידור לפוליטיקה." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא קריסה של הגבולות בין מידע ובידור, או בין פוליטיקה ובידור. זו ציניות של הבוחרים. זה יאוש שלהם מכל סיכוי לשיפור, אז לא ממש אכפת להם מי ישלוט. במקרה הטוב, זה הפיכת הבחירות ללא יותר מתחרות על פופולריות, אבל בשביל זה לא צריך פוסט-מודרניזם. כל בחירות לראשות ועדת קישוט בכיתה ד' מתבססות על העקרון הזה כבר עידן ועידנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך סקרנות: אם לא אכפת לקליפורנים מי ישלוט, ואם, כדבריך, הם נואשו מכל סיכוי לשיפור, למה הם טרחו להדיח את דיוויס, המושל המכהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כי הוא יותר משעשע, כמובן. יש בעלי אינטרסים שאכפת להם מי שולט, והם ניצלו את הפופולריות של ארני כדי להצליח להחליף את השליט הקיים. לרוב המצביעים לא באמת אכפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעקב די מקרוב אחר הבחירות האלה, אתה מזלזל מדי בתושבי קליפורניה. נכון שהדמות המפורסמת נבחרה, בין היתר בשל דימוי המצליחן המנצח שהביא עימו מהוליווד, אבל התחרות היתה קשה והשיקולים בעד או נגד כל אחד היו רציניים. קליפורניה היא דמוקרטית זמן רב, הרבה בשל המהגרים מהמדינה בדרומה. המעבר לשלטון רפובליקני קרה רק בשל מה שנראה כחוסר תפקוד של המושל הנוכחי מול הגרעון הענק, ומהלכו המוצלח (והברור) של שוורצנגר לשים את הדגש על הכלכלה הקליפורנית, והבלטת יועציו בתחום זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד יותר טוב. אז מה שלונדון ושמעון אומרים הוא עוד פחות קרוב למציאות משחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. כאשר קראתי את מאמרו של לונדון, הוא רק הצליח לשכנע אותי שהשבויים במציאות ה''בודריארית'' ההזויה, במקרה זה, הם המבקרים ולא המבוקרים. קיבלתי את הרושם שהוא זה ששבוי בתפישות מעוותות מציאות ובלבול בין מציאות לדמיון ולא תושבי קליפורניה. המאמר הזה מציג ניתוח רדוד וסטיראוטיפי למדי למה שקורה שם באמריקה (וזה מאוד לא הולם את לונדון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד! זה פחות קרוב למציאות וקרוב יותר להיפר-מציאות:) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |