 |
|
 |
||
|
||||
 |
לחמוטל שלום, כאם לילד פגוע הנמצא בספקטרום האוטיסטי, אני מכירה מקרוב את הדאגה הזו, שלא עוזבת אותנו אף לרגע אחד- מה יהיה, מי ישמור עליו, איך הוא יסתדר כשיהיה גדול???? נותר לי רק לאמר שאכן, הרשויות אינן לוקחות שום אחריות והכל נותר על כתפי ההורים. זו שערוריה. איני מקבלת את הפיתרון האיום הזה של רצח והתאבדות בשום אופן!!! אך אני מבינה מאיזה מקום של חרדות הוא נובע. הגיע הזמן לשנות פה סדרי עדיפויות, ממדינה שדאגה לאזרחיה, גם החלשים שבהם, הפכנו למדינה המקדמת סדרי עדיפויות של עשירים, שמפנה את גבה לחלשים ולנכים ועוד מי מוביל את המדיניות הזו? אדם המגדל ילד פגוע בביתו ומודע היטב לצרכים של אוכלוסייה זו, אך אינו עושה שום מאמץ לקדם את הנושא! וזה עצוב מאד. אני מקווה שבעקבות התארגנות הורים בעלי יכולת השפעה, נוכל אולי במעט, לשנות את סדרי העדיפויות... אולי. שמרי על עצמך ועל משפחתך, ושיהיה לנו חג שמח ושלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה את מציעה לעשות במסגרת שינוי סדרי העדיפויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני התגובה שלי לשלך בדבר תיקוני הכתיב בטור. נדמה לי שמותר לי להביע כאן את התרשמותי על אופן תגובתיך: - כנראה, הרגשת חוסר-אונים לאחר קריאת הטור האישי הזה; - כנראה, לא רצית להתעלם - ולא מצאת דרך אחרת; - כנראה, ביקשת לעבור ממנו לאיזו-שהיא פעילות מעשית; זו התרשמותי, כמובן. קורה. הרבה. לפעמים, טוב יותר לא להגיב בכלל. או להמתין לתגובות של אחרים, ולבדוק מה ניתן לעשות הלאה. אם העלבתי ו/או פגעתי בך, אני מבקשת את סליחתך בכנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני חושב שהפרשנות הפסיכולוגית בגרוש שהסתבכת בה אינה מכבדת אותי ובוודאי שלא אותך. אם כתבתי משהו, הניחי כי כתבתי את דברי בכוונת מכוון, לא באקראי או כתרגיל בריכוך רגשות אשמה. שנית, טלי קורה מבין עיניך: אם אין לך תשובה ממשית למה שכתבתי, המנעי מתשובה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בדיון מהזוג הזה חייבים לריב? ממש לא מעניין אותנו מה אחד מכם חושב על דרך המחשבה של השני. אם לכם דיון מסוג זה נראה חשוב, תעבירו לאימייל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |