|
||||
|
||||
כשהאדם הקדמון משה רצה להתקשר עם הדוד שלו אברם מן המערה שמעבר לואדי, הוא עלה על ההר שמעל פתח המערה שלו, נתן את שתי ידיו מסביב לפיו, ושאג: "אוו" מהדהד. הדוד אברם ששמע את השאגה מעבר לואדי, עלה גם הוא על פתח המערה ושאג: "אוואוואוו!" שזה בקדמונית: "הא, אחי, מה המצב?". איציק מהמערה השלישית שמע, והצטרף לשיחה בשריקה שפירושה: "בא לכם לקפוץ אלי למערה, יש לי למטה בואדי כמה חיות כוסיות שחבל על הזמן. תביאו איזה בשר איילים". "אנחנו מכירים אותך?" ענו לו ההם. כך התחילה להתפתח הקהילה הראשונה. האדם לא השתנה מאז, רק הטכנולוגיות. בטבע האדם נמצא גם הרצון להתחבר, להשתלב כמו שקוראים לזה כאן, גם להתבדל ולזהות את עצמו על פי צבע, על פי דגל, על פי קבוצת כדורגל אהודה. האינטרנט מפרק את הכפרים שהיו, ובונה במקומם כפרים חדשים. ומתי כל הכפרים באמת מתאחדים? כשיש אויב משותף. אז היכונו לביאת החייזרים. רק אז יהיה כפר גלובלי אמיתי. |
|
||||
|
||||
בעיניים שלי ראיתי את הכפר של איציק ואברם הולך תופס דיבור עם החייזרים, תאמין לי, מכרו אותנו בזול. הבת אחות של גיסתי, הבן שלה, יש לו דיבור צפוף עם איזה חייזרית מה שנותנת לו בשר איילים מוכשר לפי קילו. אני אומר נדבר עם החייזרים, נגיד להם שהכפר שלנו היה בעדם עוד מימי הטורקים. שיחסלו את הכפרים האחרים. מה אכפת לי אני. גם כן טבע האדם. מה, לא? :-) |
|
||||
|
||||
ובכל אופן, הוא לא משתנה בגלל האינטרנט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |