 |
"יתכן שהפרוייקט שלה בסודן מוכיח שהיא באמת לא נטלה חלק באידיאולוגיה הנאצית, ואולי זהו פשוט צעד תעמולה."
צריך להיות תמים מאוד כדי לקבל את הרעיון שצילום מעריץ של כושים מוכיח שריפנשטאהל אינה אוחזת באידאולוגיה נאצית. בצילומי הכושים שלה, ממש כמו בצילומי האולימפיאדה או יום המפלגה בנירנברג, שולטת אותה הפרדה בסיסית בין החיצוני לפנימי – כביכול, ערכים אסתטיים יכולים להתקיים במנותק מהתוכן המשתמע מהם. אין צורך לשאול לאן צועדים חברי המפלגה הנאצית, משום שעצם יופי צעידתם מייתר את הצורך בשאלות (אגב, העובדה שהאס.אה לא צעד במסודר הייתה אחת הבעיות שריפנשטאהל התמודדה עימן).
עצם העיסוק בריפנשטאהל-כן-או-לא הוא סוג של נפילה למלכודת. ממרחק השנים, סרטי התעמולה שלה משעממים עד טירוף. ההפרדה בין חוץ לפנים, בין מראה והערכים שהוא מייצג, הופכת אותם חלולים לחלוטין. בהסתכלות קפדנית, המתעלמת לרגע מן ההקשר ההיסטורי, מדובר פשוט בפירוטכניקה (מיושנת) המכסה על שום דבר בעצם. כמו סרטי "טיפוס ההרים" שלה, גם סרטי התעמולה שלה הם ילידי הזמן, מעידים על זמנם, והצפיה בהם היא בבחינת חבל על הזמן (במשמעותו המקורית).
הערה בצד: עיסוק שנמשך עשרות שנים הוא קפנדריה קצת ארוכה מכדי שתחשב "צעד תעמולה."
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש