 |
האכזבה שמביעים אנשי שמאל מאהוד ברק היא היא המצביעה על הישגו הגדול ביותר לקידום המוכנות של העם בישראל לויתורים קשים תמורת שלום.
ההישג של ברק הוא בשינוי התפיסתי העמוק שגרם לכל אזרחי המדינה כמעט. הוא קבע כעובדה שכל נושא שקשור בסכסוך עם הפלסטינים הנו נתון למו"מ וכי ניתן לשקול וויתורים בכל עניין הנתון במחלוקת.
2 תופעות לוואי היו למגמה זו והן שהביאו לאכזבה מברק:
1)התופעה ההיסטורת הידועה שבה מהלכים מהפכניים ואמיצים מעוררים ציפיות גבוהות מאוד שקשה להגשימן, וודאי שלא בטווח זמן מיידי. חוסר העמידה בציפיות מעורר תסכול וטינה חסרי תקדים כלפי יוזם המהלכים. מהלך עניינים טרגי שכזה עבר על חלק ניכר מאנשי המפתח בשינויים היסטוריים הגדולים (למשל-גורבאצ'וב).
2)הפלסטינים נתפסו לא מוכנים להתמודדות אמיתית עם ההשלכות של סיום הסכסוך והוויתורים הנלווים לו. הם נאלצו להפרד מהאשליות שטיפח מאז נחתם הסכם אוסלו ואצל חלקם הדבר הביא לתגובה אלימה. פרץ האלימות העמיד במבוכה חלק ניכר מהשמאל השראלי. הדרך היחידה להסביר את פרץ האלימות ללא וויתור על חלום השלום, היתה האשמתו של ברק והטענה
כי הקו שלו היה נוקשה מדי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש