 |
|
 |
||
|
||||
 |
היום שמעתי בתקשורת ביטויים שונים ומשונים, אוקסימורוניים, המגדירים את ההודנה: 1. הפסקת אש בלי שביתת נשק מוחלטת. 2. שביתת נשק עם פעולות נקודתיות. 3. הודנה חדשה (פרוש: ראה 1. ו-2.). 4. הודנה עם "מצב חיזבאללאי" (פרוש: הפסקת אש עם שולי פיגועים מסוימים, הליכה על הסף אך בלי לשבור את הכלים). ההגדרה הנכונה ביותר, לדעתי, של ההודנה היא של השר צחי הנגבי: 5. ההודנה היא ה"כביש עוקף מפת הדרכים" של הפלסטינים. כלומר, במקום למלא את התחייבויותה, ע"פ מפת הדרכים, לפרק את ארגוני הטרור, ייצרה ממשלת אבו-מאזן את ההודנה, וגררה את ממשלת ישראל למלא אחריה, ולהיות מחויבת לה גם אם באופן רשמי ישראל אינה צד בהסכם הפלסטיני הזה. הבעיה היא שכל פעולה ישראלית כיום נבחנת הן בידי התקשורת הבינלאומית והן בידי האמריקנים דרך פריזמת ההודנה, ולא דרך פריזמת מפת הדרכים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את ההתפתחות הזאת אפשר היה לצפות מראש, ואני אכן צפיתי אותה. עוד לפני שהחלה ההודנה חזרתי ואמרתי כמה פעמים שתהיה הפחתה ברמת הפיגועים אבל לא תהיה מלחמה בטרור כמתחייב ממפת הדרכים. דוגמה לתגובה כזאת שלי שהתפרסמה בתקופת המעבר שבה דווקא הייתה עלייה בכמות הפיגועים והצלחתם בתגובה 147961: "כמובן שההפחתה הזאת לא תהיה קשורה במלחמה של אבו מאזן בטרור. זה חלום באספמיה. מי שמקשיב לאבו מאזן רואה כבר עכשיו שהוא מבקש מהם להפסיק, אך לא מאיים בשום פעולה נגדם, וזו חזרה ברורה על מה שהיה בתהליך אוסלו באופן אפילו יותר ברור ומובהק." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |