 |
|
 |
||
|
||||
 |
"בעת מלחמה אתה לא חייב לחשוף בפני העולם כל דבר. רק בשם אותו מושג רווי צביעות שנקרא "יושר"." כולם, מראשוני בעלי הדוכנים משכונת התקווה ועד אחרוני הפרשנים הפוליטיים, כבר קבעו כי מערכת הבחירות הנוכחית היא מערכת רדומה מאין כמוה. נידונו הסיבות למה(אכזבה וחוסר רצון להצביע לשני המועמדים), אך דיונים אלו החמיצו נקודה קריטית אחת- הבעיה היא המערכת הרדומה וחסרת הריגושים, אלא המשתמע מכך מבחינה מוסרית וערכית וזאת כבר מסקנה עצובה- ערכי המוסר ויכולת השיפוט שלנו נעלמים כשמדובר באריאל שרון, מועמד הליכוד והימין לראשות הממשלה. אין ברצוני לפרט על כל מעשיו של שרון, על כל שקריו וחוסר המוסר בו ובחבורה אשר סביבו, כיוון שנעשה כבר כך בעיתונים מסוימים, גם אם לגמרי לא בצורה מספקת. אני לא מומחה לפרקי חייו של שרון ולא מכיר לעומק את כל המקרים הרבים הסובבים אחר הקריירה הציבורית ה"מפוארת" של הבולדוזר הימני רב הכרס. כל אשר אני מבקש הנה מחשבה שנייה באילו ערכי חיים אנו בוחרים בבחירות הקרובות, בחירות מכריעות ביותר לא רק מבחינת ההחלטות על גורלה של מדינת ישראל, אלא גם על דמותה המוסרית בעיני העולם, וחשוב יותר- בעיני עצמה. "למובארק אין מה לדאוג- אני לא עומד להתקשר אליו"- אריאל שרון, מדגים את האופן בו משיגים שלום. הבופור. יום לאחר אירועי הבופור, כיבוש נוסף חסר תכלית ותוחלת, עמד שרון לצדו של מנחם בגין(אליו הוא מנסה, לאחר שהטיל בו רפש בערמומיות, להידמה) על אדמת הבופור, אדמה מוצקה וחומה, אדמדמה לפרקים, זכר קלוש לאירועי יום האתמול שנוקו בפקודתו של שרון. בגין ושרון מכריזים קבל עם ועדה כי הבופור נכבש ללא הרוגים ומוכתר כהצלחה. אז עוד לא ידע בגין על ששת ההרוגים שיהפכו את הוריהם לאחר מותם למשפחה גדולה שנקראה "משפחת הבופור". השקר נמזג לאוזנו בעורמה והוא האמין לו. בעין-דור, קיבוץ בצפון ליד כפר תבור, ישבו יהושע ורמה זמיר, זוג חברי קיבוץ, ונשמו לרווחה עם היוודע הידיעה על הצלחת המבצע, וזאת כיוון שידעו על מעורבות בנם באירוע. המשפחה הלכה לישון בלב שקט ונינוח. ואכן כך היה הבוקר, שליו ורגוע, הקיבוץ קם לתחייה נוספת משנת לילה ארוכה ואילו בביתם של בני הזוג נשמעה דפיקה. בפתח הבית עמדו קצין העיר ומזכיר הקיבוץ, אשר הודיעו להם כי בנם, ירון זמיר ורב טוראי, נהרג בכיבוש הבופור. המחשבה על סיפור זה, כיום, היא זו שעוררה את המוסר שלי, ושל הוריי, להם הזכיר אחי את הסיפור ושאל "כיצד תוכלו להסתכל להם בפנים בפעם הבאה שתתראו עמם?". "מקארוב מספר שאחד הרגעים הזכורים לו לטובה מעבודתו ב-ק.ג.ב הוא ההאזנה לדיווחים שהגיעו משגרירות יוון על הפלישה הישראלית ללבנון. "זה היה נהדר", הוא אמר, בעיניים בורקות. "איזה מרחץ דמים זה היה. אני מעריץ גדול של אריק שרון, הארכיטקט של המבצע". קיביה. צה"ל דרש פעולת תגמול לאחר פיגוע או אירוע בטחוני מסוים(איני זוכר בדיוק) ואריאל שרון, על הגדוד בפיקודו, נשלחו לכפר קיביה על מנת לגמול חסדים לתושבי הכפר כמנהגם של כובשים. ההוראות היו ברורות, לכל אדם מוסרי, והן היו להפגין נוכחות ולהגיב באופן הולם ומתאים. כל כך הולם היה האופן בו פעל הכוח, ש-69 מצבות נוספו לכפר הקטן, ביניהם של ילדים, זקנים ונשים. ילדים שהיה "הולם" להרוג בהם. "כל יישוב שיירה עלינו, יימחק. נסגור את ברז המים." רחבעם זאבי מוקיר את קדושת החיים פעם נוספת. סברה ושתילה, 200 ההרוגים שהפכו בפיו של שרון ל-"לפחות מאה", עשרה מקרים(לפחות!) בהם נתפס שרון בשקר לממונים עליו, שקרים חמורים כולם ונוגעים לרוב בחיי אדם, וועדת כאהן שהטילה עליו קלון חמור ביותר והמליצה כנגדו כשר ביטחון. אני לא קופה רושמת ובטח לא ממכירי פרקי חייו של שרון הגדולים ביותר, אבל הכל ידוע למי שמעוניין לדעת. התקשורת, מצדה, מוכיחה שנית את האינטרסים השונים שלה, הם מבחינת שליטת גורמים המקורבים למקורות הכוח, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת שיקולי אהדת וסימפטיה של הציבור כלפי עיתונות שבאמת עושה עבודתה נאמנה. אני לא אומר שום דבר חדש בכך. אלא מבקש לתקוף את קהות החושים האיומה בה כולם נתקפים מול האמת. והאמת היא קשה. גם אם איננו אוהבים את ברק, כל אחד מסיבותיו שלו, אין בבחירות הללו אלטרנטיבה. כל המתחמקים הימניים כמו אמנון לורד לא יוכלו לומר שאריאל שרון איננו פושע מלחמה, או שללבנון באמת נכנסו בשנות ה-70. אלו כולם שקרים בוטים ביותר ואף אחד אינו מתרעם כנגדם. והצוות אשר סובב אותו גם הוא אינו בעל ערכים אנושיים מספקים על מנת להנהיג מדינה דמוקרטית או בעלת כבוד. "ביתן 28 "הושתק כה מהר, כולל פרשת המצלמות, האיומים והדילים, הוכחה לבריונותו של שומר הראש לשעבר, איווט ליברמן, אדם שבמסגרת המלצותיו טען כי "צריך לשים קומיסרים שיהיו אחראים על תרבות כדי שמה שקרה עם בת שבע לא יחזור. נפציץ את איראן. את מצריים. את בית ג'אלה על יושביו. זאבי אמנם הגון מבחינות תקינות שלטונית והגינות אנושית בסיסית לכאורה, אך מושחת מאין כמוהו מבחינה מוסרית בכל הנוגע לחיים אדם והומניזם. קלון. מהו קלון בישראל? הבחירות האלו יחליטו מהו קלון ולמי הוא מגיע. הקלון שהודבק לאריאל שרון נעלם כלא היה. בעבר, באנגליה למשל, נשים שבגדו בבעליהן קיבלו על עצמן אות קלון והסתובבו עמו כל העת. כיום רצח, הונאה ושחיתות אינם מספקים את ערכי המוסר המתקדם שלנו. השבר העמוק באידיאולוגיה הישראלית שנפער עמוקות ב-73 , השבר במחנה השמאל, מחנה אמיתי וצודק, שלכאורה נראה קלוש עקב חוסר הבנה ציבורי לגבי מהו שלום אמיתי, מהו כיבוש אמיתי ומהי תפיסת השלום אותו הוא מקווה להשיג, אלו שברים שאל להם לגרור אותנו להידרדרות בערכינו. אנחנו יודעים כמה קל לציבור בו השמאל נחלש ומאבד שליטה, להיגרר לעמדות ימניות, אשר ברובן, לפחות בישראל של היום, נראות כקיצוניות ואכזריות למדי. האבסורד הגדול של הימין, אשר בבקשו להתמודד באופן בו שרון וסביבתו מציעים להתמודד עם הטרור, בפגיעה קולקטיבית בערבים, בכפרים(אולי בזריקת רימונים אל תוך בתים כמו בקיביה) הופך את מדינת ישראל לרשות טרוריסטית, בדיוק כמו הרשות הפלשתינאית המעניקה יד חופשית לרוצחי ילדים. רבים המבקשים למחות נגד האבסורד, נדחים בטענה כי "לא צריך להתבכיין בשביל הערבים", אך יש לומר כי אלו אינם בוכים אלא מפגינים חוש מוסר כלשהו בעוד לרבים אחרים נוח לראות בערבים כגוף כולל חסר פנים ושמות, בו ניתן להרוג ולחסל על מנת לשמור על שלומה של מדינת ישראל. אסור לנו לוותר לעצמנו על המוסר. מישהו הציג לפני אמרה של הרב קוק אשר כתב פעם כנגד המוסר היהודי, המניח ליהודים להיות מוסריים בעוד האחרים סביבם אינם כאלו ובכך מביאים על עצמם את הסוף. הטענה הזו אינה נכונה כיוון שהטיעון המוסרי אותו השמאל מציג אינו טיעון יהודי אלא אנושי. אריאל שרון, האדם ודרכו, הנה דרך מסוכנת, משוללת נורמות מוסריות. בבחירות הללו לא מדובר על הבדלים אידיאולוגיים בין שני אנשים, על דרכים שונות לפתרון המצב, אלא לבחירות בין ראש ממשלה מכהן, טוב או לא, לבין פושע, אדם שאינו ראוי לכהן באיזושהי משרה ציבורית. אל לנו לשימו בשלטון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: 1. לא בטוח שההוראות לפעולות התגמול (או פעולות התגמול עצמן) היו מוסריות. 2. לא בטוח שזאבי הגון מבחינה אנושית ביסית (תשאל את אהוד אולמרט - שכשר משטרה טען שהוא מקושר לפשע המאורגן...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באתי ללמד סניגוריה על אריאל שרון. למקרא דבריך התעוררי במוחי כמה תהיות. תוכל לקרוא להן שוליות, וייתכן כי אמנם כאלה הן: מדוע נדרשת להיותו של שרון "רב כרס"? האם אתה זוכר בעקבות איזו אמירה של נשיא מצרים נאמרו דבריו של שרון? האם אמירתו זו של מובראכ היא דוגמא טובה יותר ל"איך משיגים שלום"? או אולי העובדה שמצרים החזירה את שגרירה מישראל? או אולי האופן בו החרימה ראשי ממשלה קודמים של ישראל, מפני שבאו משורות הליכוד? מי הוא מקארוב? מהיכן נלקח הציטוט, ואיך הוא קשור לדבריך? איך קשור הציטוט מפיו של רחבעם זאבי? (האם כה מהר קנית, עיכלת והפנמת את קו התעמולה "טהרן-אסואן", "שרון-ליברמן-גנדי" של ברק?) אהוד ברק הוא מקור הסמכות מאחורי המדיניות המכונה "חיסולים". הוא זה שאישר כל "יעד" ו"יעד", כל התנקשות והתנקשות. מה זה אומר על המוסריות שלו ועל הנורמות שלו? האם מדיניות זו איננה "הופכת את מדינת ישראל לרשות טרוריסטית"? מה ניתן ללמוד על אמינותו ויושרו של ברק משלל התרגילים הפוליטיים שנקט בשנתיים האחרונות? מה ניתן ללמוד על אמינותו ויושרו מהתנהלותו בפרשת צאלים? והאם אתה באמת ובתמים חושב שאותן נשים "קיבלו על עצמן" את אות הקלון, מתוך בחירה ורצון חופשיים? אני מבין מהי הטענה שבאת לטעון, אולם חוששני שטענת אותה באופן הבלתי-מסודר והבלתי-משכנע ביותר האפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... סוכן לשעבר של הק-ב-ג שמתגורר כעת בלונדון ונמצא בסכסוך משפטי אם שרותי הביון הבריטיים. הציטוט שהובא היה חלק מכתבה שהתפרסמה עליו בעיתון "7 ימים", אם אני מנחש נכון הציטוט הובא כדי להגדיל את הדה-לגיטימציה של שרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רב כרס הנה טעות אסתטית מבחינתי. מצטער. ראש ממשלת מצרים אמר כי אין לו הבנה עם אריאל שרון ולכן אינו טעם רב בשיחה עמו. זוהי אמירה מעומעמת ביחס לאמירה של אריאל שרון החושפת את עמדתו האמיתית לגבי שיחות השלום. מקארוב הוא סתם עזר למחשבה כיוון שכנראה מעשי טבח, שקרים והונאת נבחרי ציבור איננה אישומים מרשימים דיים. הציטוט של אדון זאבי קשור וועוד איך כיוון שהאיש הזה, מטורף ככל שהוא, כנראה עומד להיות שר בממשלת ישראל החדשה. אדם כזה סביר להניח יהיה בקבינט הבטחון, זה המחליט על צעדי תגמול. הקשר שלו למוסר ברור למדי. ברק, בפרשת צהלים, כנראה שגה. טעות חמורה ובעייתית ביותר. הוא גם ניהל את עסקי הפוליטיקה שלו באופן שגוי פעמים רבות, גם אם סבורני כי בשטח הפרקטי הוא ראש ממשלה טוב בהחלט. ואחד היחידים שהעז להעלות את הנושאים אשר רק בפתירתם יהיה שלום אמיתי ולא קר. אך אין זה הנושא. הבאת הדוגמאות על אהוד ברק בטלות בשישים לעומת מעשיו של אריאל שרון ואופיו. גם אני רואה פסול מסוים במגמת החיסולים, המחוסלים הנם מחבלים. אף מלחמה אינה מוסרית. אנחנו יכולים רק לדאוג שתהיה מוסרית ככל האפשר. באשר לקלון הנשים, ''קיבלו על עצמן'' היה ביטוי שגוי. בוודאי הן לא שמחו על כך. באשר לאופן בו שטחתי טענותיי, אולי, אך אני מאמין שאריאל שרון, האיש ומעשיו אמורים לדבר לכל אדם מוסרי ללא עזרתו של כותב מוכשר או פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מאמין ש*אמירה* של שרון חושפת משהו מעמדותיו - אתה לוקה במעט תמימות (הייתי מזכיר עכשיו את בילינסקי, אבל הוא חושב שזה הופך אותו ל"שק החבטות של האייל", אז נניח לו), מה גם שפחות מיממה לאחר מכן הוא אמר עוד כמה דברים בקשר ליחסים עם מצרים. אני כן חושב ש*מעשים* של המצרים יכולים להעיד על כוונות ועמדות ביחס לישראל, ולמעשים אלה התייחסתי בתגובתי הקודמת. ואם כבר מדברים על תמימות - משתמע מדבריך כי אתה חושב שברק מסוגל "להביא שלום" ואפילו "אמיתי ולא קר". אני יכול רק להתפעל מאמונתך זו. ציטוטים של סוכני-קג"ב-לכאורה מהעיתון שהביא לנו את "השרוף" הם צבעוניים בדיוק כמו העיתון בו הם התפרסמו. לכל פוליטיקאי יש תומכים לא-סימפטיים. לפחות מקארוב אינו מצביע בבחירות בישראל (או שכן?! לא קראתי). אם התכוונת לכתוב על הממשלה כולה, היה אולי טעם לכתוב על זאבי-ליברמן, מתוך השערה שזאבי יהיה שר בממשלת שרון. אני חשבתי שהמאמר שלך הוא על שרון, האיש ש*אמר* שיפעל להקמת ממשלת אחדות, שמסופקני אם זאבי יהיה שר *בכיר* בה. זאבי דנן כבר היה שר בממשלת ישראל. האם הוא היה יותר גרוע משרים אחרים? (דליה איציק, למשל). הסוגייה של ברק ב"צאלים" איננה "טעות", אלא נסיון להתחמק מאחריות לטעות תוך פיזור ערפל ונסיון להסיט את האחריות - או האשמה. האם באמת ובתמים אתה רואה רק "פסול מסויים" במדיניות ה"חיסולים" (אלמנתו של ת'אבת ת'אבת מספרת בראיון לגדעון לוי כי לו רצו, יכלו צה"ל והשב"כ לעצור את בעלה ולא לתקוע עשרה כדורים בגופו. מכריו אומרים כי לא היה מחבל. איש אינו טוען כי הוא היה "בדרכו לבצע פיגוע"; ב"חיסול" אחר נהרגו שלוש עוברות-אורח), ו"פסול מסויים" זה אינו הופך את המדינה לרשות טרוריסטית, ולעומת זאת התנהלותו של שרון בפרשת הטבח במחנות הפליטים היא סיפור אחר לגמרי וחמור יותר? תרצה או לא תרצה - מלבד דן מרידור ויוסי ביילין, רוב רובם של הפוליטיקאים בישראל חושבים שעל השב"כ לנקוט עינויים בחקירות, ושעל צה"ל לבצע "חיסולים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |