 |
כחילוני, ההסתכלות שלי על מוסד הרב הראשי הוא כעל שירות שהמדינה נותנת למיעוט (גדול) במדינה. אני מצפה ממדינה פלוראליסטית (נניח) ונאורה ( נו ) שתתיחס לעניין כמו שמתיחסים לאספקת אמצעי נגישות ושיקום לנכים 1. כלומר- על המדינה לבדוק באמצעות מומחים ונציגי הציבור, מה הציבור הזה צריך, ולספק לו את הנדרש, כפוף למגבלות תקציביות.
מה שמביא אותי לשתי שאלות
- האם אפשר להסתפק ברב ראשי אחד?
- האם החיסכון בביטול משרה אחת אכן מצדיק את הבלגן?
שאלה ראשונה באה לידי ביטוי בדיון בכנסת, והמתנגדים טענו-
1) יש כאן מדרון חלקלק, היום רב ראשי, מחר שני רבנים ומחרתיים יביאו לא יהודים למדינה.
2) היסטורית, המוסד הכפול השתרש, ועקירתו תוביל לנזקים תדמיתיים.
כאן המקום לשאול את שאלת השכ"ג <דמיינו לינק כאן> - האם יש לנו נציג דתי שיכול להסביר ללא התלהמות מיותרת אלו עוד חסרונות יש להצעת החוק? למשל בעיות של סמכות הלכתית בעניני כשרות וכולי.
השאלה השניה בכלל לא נדונה במאמר, אבל מן הסתם מדובר כאן על ביטול מספר מסוים של משרות בכירים ואולי לשכה, מכונית וכולי. המנגנון עצמו של הרבנות לא יקטן פי שניים אאלט. צריך לעשות שיקול של כמה "חוסכים" מול העלות החברתית והפוליטית של יצירת אנטגוניזם.
על פניו הנימוקים שהובאו בדיון בכנסת נגד החוק לא נראים רציניים, והם דוגמאות די קלסיות לכשלים הלוגיים המפורסמים <דמיינו עוד לינק>. למרות נאומו הנרגש והמבולבל של אלי ישי, נראה לי שאין כאן בעיה של יצירת אנטגוניזם( הרי בקשי דורון בעצמו בעד החוק). בקיצור, מבחינתי, המדינה חסכה כסף והציבור הדתי לא נפגע ( למעט מספר קטן של אסקימוסים2).
1 חס וחלילה אני לא אומר שדתיים סובלים מנכות, אני רק מחפש אנלוגיה.
2 אופס, התבלבלתי בדיון, התכוונתי עסקנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש