 |
נדמה לי שהתקשורת הכתה בעצמה באופן יעיל ביותר, [לפחות לגבי העיתונות הבריטית], בפרשת ה"טבח בג'נין". זו היתה, כך נראה לי, נקודת מפנה בכתיבה על המזה"ת. אחרי הצריחות ההיסטריות על טבח איום ונורא, כשהתברר שלהד"ם, הם קלטו שהפעם הם הגזימו בגדול, ומאז הם נזהרים קצת יותר.
באנגליה נהגתי לקנות את האינדיפנדנט , עד שהתחילה האינתיפדה. ואז, מעיתון שמתעלק על ישראל מדי פעם, [בד"כ בצורת מאמר מופרך נוסף של רוברט פיסק], הם עברו להתעללות יומיומית בישראל. ואני עברתי לטיימס [שהיה קצת יותר מאוזן, אך גם יותר משעמם].
רוברט פיסק עצמו נתקף זעם איום כשעם תחילת גלי-צונמי של תלונות למערכת, מקוראי העיתון באינטרנט, התברר לו שהוא כבר לא חסין בקרב אנשי שלומו [קוראי המהדורה המודפסת], אלא חשוף לעין העולם כולו, כולל אנשים שמעזים לחלוק על דעתו, ואף לסתור את דבריו! והוא תקף בזעם קדוש גם את התופעה החדשה הזו.
במקרה שלו לא נרשם אומנם שום שיפור במראה המעוותת, אבל במקרים אחרים- האינטרנט באמת מתגלה ככוח חדש של דמוקרטיה המונית (לטוב ולרע, כמובן).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש