 |
מר י. ניר ממשיך להטריד את מנוחתי בדילמות מוסריות בהן דווקא נהנתי להעלים עין מעצמי. אבל בלי קשר ובלי לחרוץ דעה לכאן או לכאן, שלוש נקודות למחשבה:
1. כשהייתי באנגליה, נתקלתי בשתי תופעות מעניינות. הראשונה הייתה מוזיאונים קטנים שאומרים "אם היית מרוצה, שלם" - ולהפעתי הגדולה, זה ממש עובד. לא סתם שילמתי, נהנתי לשלם. השנייה היא שמקומות רבים שנותנים כניסה בחינם אך מבקשים תרומות (כנסיות ומוזיאונים בעיקר) כותבים "תרומה מומלצת - 10 דולר" או משהו בסגנון, וסתם מסתכלים עליך בעין לא יפה אם לא שילמת.
2. התיאוריה של מר ניר מתבססת הרבה על תרומות יפות יותר של אנשים עשירים יותר. צר לי, אך להוציא פילנתרופים עשירים שתורמים הרבה באמת, אנשים עמידים הם לרוב הרבה יותר קמצנים מאנשים בעלי הכנסה ממוצעת או פחות. אין לי מושג למה, אבל זה פשוט ככה - הם תורמים הרבה פחות
3. הפתרון התרומתי אולי יכול לעבוד בשוק העולמי, אבל קשה לי לראות אותו עובד בשוק הישראלי - השוק שלנו פשוט קטן מדי. מספיק שחצי מהקונים יחליטו לא לתרום בשביל שההשקעה לא תכוסה. אבל יכול להיות שאני סתם פסימי, ואם כולם יוכלו לקחת את האלבום הביתה בחינם ולשלם רק אם הם נהנו, הרבה יותר אנשים יחשפו לאלבום ולכן אחוז ניכר מהם ישלם - ובסופו של דבר יותר אנשים יקנו את האלבום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש