 |
|
 |
||
|
||||
 |
לו דבקת בעקרונותיך עד הסוף המר, הייתי מבין ללבך. מכיוון שלבסוף הודית בְאשמה, נראה לי שהפסד ימי העבודה הוא קשה מדי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הודיתי בעבירה עמומה וקלה - כניסה לא זהירה לצומת, במקום בעבירה חד משמעית ויותר חמורה - אי ציות לתמרור עצור. גם אני קיוויתי להגיע למשפט עם ראיות, לחקור את השוטר על דוכן העדים, להתווכח עם התובע, אבל אחרי כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה נסיעות, הלהט ירד. אולי אם הייתי מתפרץ על דוכן הנאשמים, מוחה על עינוי הדין, מספר על ימי העבודה ומרחקי הנסיעה, השופט היה מבטל לגמרי את כתב האישום, אבל את הנעשה אין להשיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך היא שאם היית צועק יותר על דוכן הנאשמים היו לדעתך מבטלים לחלוטין את כתב האישום? אני היחיד שנראה לו נורא עצוב שכתבי אישום בבית משפט מוכרעים על פי יכולתו של הנאשם לצעוק? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |