 |
יוסי, יש במאמרך איזושהי סתירה בעניין חשוב. מצד אחד אתה אומר "...כי שרון ימצא את עצמו בפני אותה כנסת בדיוק שמצא ברק, וגם הוא לא יוכל למשול." כלומר שום שינוי משמעותי במצב הקיים, ומצד שני אתה אומר "כמה חודשים של שרון, איזו מלחמה קטנה, אולי יבהירו לישראלי המצוי שאין כיבוש בלי מחיר."
השאלה היא מה יהיה בכמה החודשים עד לבחירות הכלליות לכנסת אם שרון ייבחר. האם יהיה משותק - ולכן הצבעת המחאה בפתק לבן שאמורה להביא להחלפת ברק היא צעד הגיוני, או שבכל זאת יש לו מרחב פעולה די משמעותי ומסוכן בתור ראש ממשלה. סביר ששרון ינסה "לנצל את ההזדמנות" לענות על עיני הימין הנשואות אליו. הוא הרי דיבר בפירוש על כיבושים בכל מיני הזדמנויות. יכול להיות שהוא מתכוון לכך באמת והוא אולי יכול לדרדר את המצב לידי אסון. אולי אני נאיבי אבל תשדיר הבחירות של ברק שבו מראים התגלגלות עניינים אפשרית לידי מלחמה לא נראה לי מופרך לחלוטין. אני אמנם לא מאמין שיש לזה סבירות גבוהה לקרות אבל ייתכן שבאמת שרון יעשה כל מיני נזקים גדולים בצורה של כל מיני מבצעים צבאיים בסגנון של "כך חוסל הטרור בבית ג'אלה". יש לרשותו צבא שנראה לי שלא מעט ישמחו לשתף פעולה (הגם שיהיו מתנגדים) בכל מיני פעולות מוגבלות, לאו דווקא משהו בסגנון מלחמת לבנון כמו שהיא התגלגלה אליו אלא דווקא מה שהייתה אמורה להיות מלכתחילה (לפי הבנת הממשלה דאז). מה גם שהפעם "הפקנו לקחים" ו"מבצעי שלום ההתנחלויות" באמת יהיו מוגבלים רק לטהר "קיני מחבלים" בבית סאחור ובקלקיליה.
ברק למרות כל מגרעותיו האישיות וטעויותיו הטקטיות הרבות לפחות אפשר לומר שהכיוון האסטרטגי שבחר נכון ואנו לדעתי אכן מתקדמים באיזושהי צורה נסבלת לעבר איזשהו הסכם עם הפלסטינים, גם אם אחרי תיקוני טעויות שניתן היה למנוע וכאלה שייעשו בעתיד ויתוקנו אף הן, כמובן לא בחינם. ייתכן שפרס היה עושה זאת טוב הרבה יותר ואולי הוא גם ייבחר לאחר ה-"איזו מלחמה קטנה" אבל הנזקים ששרון עלול להביא עד אז עלולים להפוך את מהלך עניינים זה לבלתי משתלם. ייתכן והאווירה ביננו לבין הפלסטינים אחרי שרון תהיה כה עכורה עד שלא יתאפשר גם לפרס להביא איתם הסכם בזמן סביר. שרון עלול להיות זה שגם אם לא יעלה את הקיצוניים אצל הפלסטינים לשלטון אז לפחות יגביר את השפעתם ויחליש את ערפאת במידה שלא יוכל לגרור את עמו להתפשרויות כואבות מבחינתם, למשל בעניין הפליטים. אחרי ששרון "יביס" אותם, כמובן במחיר של לפחות עשרות הרוגים שלנו ופיגועים בתוך הארץ, שלא לדבר על הנזק המדיני של ישראל בקרב מדינות העולם, עד כמה שאני מבין את המנטליות של הפלסטינים, הצורך שלהם להחזיר לעצמם את הגאווה הלאומית עלול להסיט אותם לגמרה ממסלול של יישוב הסכסוך עמנו וניגרר עימם ל"מלחמה בעצימות נמוכה" לעוד כמה שנים טובות.
ברק גם אם הוא לא מתייעץ אם כמות האנשים שהיינו מצפים ממנו להתייעץ בכל זאת לא עובד לבד. יש עמו פמליה שהראשי בהם הוא שלמה בן עמי ועד כמה שאני מבין עוד מספר אנשים לא קטן כמו פרס וביילין שמשפיעים במעגל היותר חיצוני. לא כמו שיכלו להשפיע אמנם אבל לא נראה לי שהם מנותקים לגמרה ולו רק בגלל שהם מביעים את דעתם שנחשבת בעיני רבים בשמאל. למה משפיעה אם לא מקשיבים להם במישרין ועל סמך מה אני טוען זאת? קשה לי לענות חוץ משזו תחושתי.
הדילמות הן האם מדובר פה בבחירה בין דבר לכולירע או בין דבר למיגרנה רצינית והאם הדבר לא עלול להיות פאטאלי. האם אחריו אכן כה בטוח שיועלה פרס לראשות ישראל אחת וגם ייבחר לשלטון או שאולי שרון יצליח להתאפק ויעשה עוד כמה דברים כך שיוכל לשמור על יתרון לבחירות הכלליות, שלאחריהן נקבל אותו לקדנציה מלאה ואז "רק דמשק, עזה ובירות הם הגבול". גישת ה"יצטרך להיות הרבה יותר רע, לפני שיהיה יותר טוב" נראית לי שילוב של ייאוש והרפתקנות. מבחינתי עם רק תביאו לי הרבה אופטלגין אני חושב שאני יכול להעביר כאב ראש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש