צ'יקי צ'יקי בנג בנג

רועי ארד

אלי	יום ה', 29/5/2003, 20:09

נתן אתמול הקרנה מחודשת של סרטו החביב "זהירות מצלמה " בפאב קטן ועמוס עד אפס מקום בידידים מקורבים וידידות אי שם בתל אביב.
לאחר ההקרנה הוא נתן מופע עם להקת "החביתות " שלוש תיכוניסטיות בלתי מזיקות למראה ובעלות יכולת שירה נסבלת שאיתן שר את שיר הסרט .
מסמר הערב מבחינתי הייתה הרצאה שאותה נתן הבמאי הצעיר והמוכשר איש קבוצת "בבון" יהושע סימון על הדמות שבה עוסק הסרט , יוצר סרטי המתיחות , מקס "טונה " שרייבר. יהושע סימון ניתח בבקיאות רבה את סגנונו הפילמאי המיוחד של שרייבר ואת ז'אנר סרטי המתיחות בכלל ותרומתו הגדולה ( אם כי הלא ידועה עד כה ) לתרבות הישראלית בפרט.
עכשיו כבר מותר לגלות : מקס שרייבר הוא דמות פרי דמיונם של יוצרי הסרט , רואי ארד ועמיתיו . ועל כך הייתה לי שיחה מעניינת לאחר מכן עם יהושע סימון . יהושע ניתח את ה"מתיחה " של הסרט ומתיחות מקבילות כמו הדמות שנוצרה בידי רועי רוזן הציירת הדמיונית ז'וסטין פרנק ודיבר על המשמעות והחשיבות האסתטית שיש במתיחות מסוג זה.
אני הערתי בתגובה שמתיחות כמו זאת של רועי רוזן , הן למעשה חסרות משמעות , שהרי רק כמה מומחים גדולים בתולדות האמנות יוכלו לדעת שהדמות של ז'וסטין היא דמיונית . מבחינת הקורא הממוצע המדובר בדמות ראליסטית לחלוטין שיכלה להתקיים ואם לא ינתנו לו רמזים ברורים לא יוכל לדעת שזאת הייתה מתיחה .ולמען האמת גם אם יגלה שהמדובר בדמות דמיונית זה לא ישנה לו כלל וכלל.
לשם השוואה המתיחה של רוזן מקבילה למתיחה של אחד באפריל שבה עיתון כותב שאיראן ביצעה ניסוי גרעיני , אם כי לא ביצעה ניסוי כזה. ובכן האם יש כאן מתיחה אמיתית ? התשובה היא שלילית שהרי בהחלט יתכן שאיראן תבצע ניסוי כזה ואין כאן דבר שהוא בלתי אפשרי . יש כאן הטעיה ,לא מתיחה.
מתיחה אמיתית היא כאשר מוצגת לפני הקוראים ידיעה לא סבירה מעצם מהותה שמוצגת כאמיתית , למשל שהתגלה נפט מתחת לבניין העיריה בתל אביב , או שחייזרים נחתו בצלחת מעופפת לפני בנין הכנסת וביקשו להיפגש עם ראש הממשלה.
מבחינה זאת יש לדעתי כשל אסתטי מסויים בספר של רוזן שבו סיפור החיים שהיציג של הדמות הדמיונית היה יותר מידי ראליסטי ואמיתי ולמעשה חסר משמעות, שכן לא הרבה קרה לאותה הדמות שיכול היה לשנות הרבה מבחינת הקורא . אז מה אכפת לו אם המדובר בדמות אמיתית או לא?
דווקא ב"זהירות מצלמה " יש משום "מתיחה אמיתית " בגלל חייו המוזרים באמת של מקס שריביר וסרטיו המוזרים באמת שכללו מתיחות של פוליטיקאין ידועים כמו בן גוריון וכו' שעימם ניכנס "טונה " ל"היסטוריה " שידועה לכל ולא רק לכמה חוקרי אמנות בודדים . זאת בניגוד לפראנק שנשארת תמיד בשוליים של השוליים של האמנות ללא השפעה כל שהיא על סביבתה ועל העולם .ואין זה משנה כלל אם אנו מקבלים את סיפורה כאמת או לא. סיפורה אינו מוזר מספיק כדי להוות "מתיחה ".
לעומת זאת אם מישהו מקבל את סרטו של ארד כאמת , כי אז המדובר במתיחה מוצלחת באמת ולא רק בהטעיה.
מבחינה זאת הסרט של רואי ארד עולה לטעמי כמתיחה מוצלחת בהרבה על ספרו של רועי רוזן.כמובן השאלה היא אם אכן הייתה זאת כוונתו של רוזן רק למתוח .

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות