 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשקראתי את ההסבר שלך לאופי השירה של סוזאן ופרן לעומת ההחצנה בביצועים המחודשים של קלינשטיין, נזכרתי בתקליט מוזר של ברברה סטרייסנד. לביצוע מוסיקה קלאסית דרוש משהו שהוא יותר מקול יפה. בניגוד לרוק ופופ, החצנת האישיות של הזמר מפריע למוסיקה ומגחכת את המבצע ואת השיר. לסטרייסנד יש קול יפה אבל חסרים לה איפוק וענווה בזמן הביצוע. זה בולט במיוחד כשהיא מנסה לשיר שוברט או אריות אופראיות (אם כי, פה אולי אפשר לסבול מידה מסוימת של ''דיווה'' אבל לא בכל השירים). דבר דומה אפשר לאמר על בוצ'לי ששר יפה מאד אריות אופראיות (אבל לא יותר מכך, לעניות דעתי) אבל עובר מהמעודן למגוחך כשהוא שר לידר של שוברט (אם תשווה אותו לזמרים קלאסיים ששוברט הוא המילייה שלהם). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במוסיקה ''קלאסית'', לפרטיטורה - כפי שכתב אותה המלחין - יש קיום נפרד ועצמאי מביצוע מסויים, ולא כן במוסיקה עכשווית. למעשה, כשחושבים על זה, אף ביצוע של רביעייה קאמרית, או של אריה אופראית, לא יוכל להיות ''גרסת כיסוי'' בהגדרה. לכן, ה''נאמנות'' שאני, לפחות, מחפשת ברביעייה או באריה, היא לא לביצוע מסויים (השוואה שהיא בלתי נמנעת במוסיקה עכשווית) אלא לרעיון המעורפל בהרבה של ''רוח היצירה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במוסיקה קלאסית יש דוגמאוד לביצועים כיצוניאים לפני כמה שנים הקליט כנר מאד מוכשר ביונדי ביצוע סוחף מאד וחדשני ל4 העונות של ויולדי הביצוע גם הראה את כל הדיסוננטים שביצירה. זה היה מאד מרשים וחדשני. לאחר כמה שנים הוא הקליט שוב בחברה אחרת את היצירה והפעם הביצוע השני היה משעמם וגם נתן תחושה של ביצוע מיותר הקלטת דבר מהפכני הראת דברים מעניינים ביצירה למה להקליט שוב. אחרי שהוא הקליט שוב גם לדעתי ולדעת כמה מחברי הביצוע הראשון מאבד מהחן שלו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |