 |
|
 |
||
|
||||
 |
שתי הערות לענין סבלותיה של מרי שלי: 1. פרסי שלי מת רק לאחר שפורסם "פרנקנשטיין" (בעילום שם המחברת, אגב), ועל-כן לא השפיעה עובדת מותו על הרומן הזה. אני מעיר זאת כהבהרה למי שאולי הבין אחרת מהמאמר. 2. הרבה לפני מותו, הספיק שלי לבגוד במרי שוב ושוב, עם נשים מחוג מכריהם, כולל אחותה. מצד שני, הרומן ביניהם התחיל בדיוק באופן הזה, כאשר מרי היתה האשה הבלתי-לגיטימית. נוטים לשכוח לו את זה, אך פרסי שלי היה נבל אנוכי בצורה בלתי-רגילה. אשף במלים, ונבל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם. אם הספר נכתב בעקבות התערבות שפרסי שלי היה שותף לה - סביר להניח שהוא היה חי בזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אך משום שהמחבר מנה את סבלותיה של מרי שלי וכלל בהם את מות בעלה, וזאת כמעין אקספוזיציה לתיאור כתיבת הרומן, עלול היה להיווצר הרושם שגם האירוע הזה השפיע על כתיבתו. באשר להתערבות, ספר לא כותבים בן-לילה (היא כתבה את *הסיפור* בן-לילה. הספר הושלם הרבה אחר-כך), כך שההתערבות היא אינדיקציה לא רעה מבחינה סטטיסטית, אבל בהחלט לא מספיקה. ואתה אומר *שאני* קטנוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם ובלי קשר לספר המדובר, אני ממליץ גם לעשות היכרות עם מר שלי האדון, משורר נפלא ומסאי פנטסטי, גם אם מורכב מדי לעתים(ובל נתעלם מן העובדה כי כתב רק מסה אחת). הוא אמנם היה חתיכת מנוול קטן ורודף שמלות גדול, אבל לכל מי שמבקש להבין שירה מעט טוב יותר ויש לו זמן, סבלנות ובעיקר סובלנות, שיקרא את ''סניגוריה על השירה'', מסה שנכתבה בעקבות מאמר של תומס ל' פיקוק-''ארבע תקופות בשירה'', מאמר שטען בכל כוחו לאפסותה הכוללת של השירה באשר היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שכתבתי כשם ''אילן מעוז'', אבל הטכנולוגיה וקשייה האובייקטיביים הכריעו את כף המאזניים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |