 |
|
 |
||
|
||||
 |
את מה שאכתוב כאן, אני לא רוצה להשליך על הכלל, אלא אייחס לעצמי בלבד. עם זאת, יש לי תחושה ברורה שכמוני גם רוב צרכני המוזיקה. אני לא אוהד גדול של מוזיקה ישראלית, אבל דווקא כן חובב גדול מאוד של מוזיקה באשר היא. באותה נשימה אני יכול לספר, שיש לי צורב דיסקים ביתי ופשוט, שאני צורב בו הרבה מאוד, ושאת רוב מה שצרבתי, היה לי קשה מאוד או יקר מאוד להשיג בפורמט המקורי והחוקי יותר. למרות זאת, מעולם לא ניסיתי לתלות בכך את האשם. אני צורב דיסקים כי אני נורא אוהב לשמוע מוסיקה, וזו הדרך היעילה והזולה ביותר לצרוך מוסיקה חדשה בשבילי. אני באמת לא יודע לאן מיועדות פניה של תעשיית המוסיקה בארץ, או בעולם בכלל, אבל אני אכן חושב שהם יצטרכו לעשות חשיבה מחודשת על כל העסק, משום שלשוק נכנסו כמה גורמים מאוד משמעותיים שעלולים לשנות לחלוטין את המפה המוסיקלית. יכול להיות שייעשה הרבה פחות ריווחי להוציא תקליט חדש. יכול להיות שייצאו הרבה פחות תקליטים חדשים, או הרבה פחות תקליטים איכותיים, אני לא יודע בדיוק. אני עדיין ממשיך לקנות דיסקים מקוריים, כי זה חשוב לי. חשוב לי שאמנים שאני אוהב יהיו אצלי בעטיפות המקוריות. את 40 הדיסקים של זאפה שמונחים על המדף שלי קניתי בכסף, ואנחנו מדברים על מחיר מלא, כמעט כמו דיסק ישראלי. לכן אני חושב שהדרישה להוריד את מחירי הדיסקים היא מוצדקת, אבל לא בה טמונה הבעייה. זוהי סתם צביעות. יעשה כל אחד את בדק הבית שלו, ויחשוב אם הורדת מחירים בחמישים אחוז אכן תגרום לו לרוץ לחנות התקליטים, או שימשיך לעשות את הדבר ההגיוני ביותר, לכאורה, מבחינתו כצרכן חכם: להשאיל מחבר ולצרוב בשליש המחיר המוזל. לי, כאמור, אין תשובה לעניין. יכול להיות שלבסוף אנחנו, הצרכנים, נסבול כתוצאה מכך, כשחברות התקליטים יפסיקו להחתים אמנים חדשים. אבל אולי לא. אולי העתיד הוא, כמו שמסתמן כבר כעת, בייצור עצמי של דיסקים צרובים לפי הזמנה (נדמה לי שמלכה שפיגל ובעלה שיווקו כך את האחרון שלהם), שיבטיח מתח רווחים נמוך אך קבוע ונטול הפרשות ליוצריו, וישחרר סוף סוף את האמנים מנטל החתימה, ההגבלות על החופש האמנותי וההתחייבויות לחברות התקליטים המסואבות. בינתיים אין לי טענות לאף אחד, אני ממשיך לצרוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרשו לי לנקוט בעמדה המתחסדת שלי, ואז תוכלו לצחוק עלי כמו כולם - אני לא צורב. לא דיסקים של אחרים לעצמי, ולא דיסקים שלי לאחרים. אני מסרב בכל תוקף לשכפל מוזיקה שלא מופצת בצורה חופשית. כן, אני מעדיף שלא יהיה לי דיסק שאני רוצה על פני להעתיק אותו ממישהו אחר (לקח לי כמעט שנה לפני שקניתי את "נגיעות" של סחרוף, כשמצאתי אותו במחיר מוזל בפתיחה של גומיוזיק). אם אני מעתיק אותו - ברור לי שאני לא אקנה אותו בחיים. אכפת לי מהיוצרים, ואני לא אנשל אותם מהכסף שמגיע להם רק כי אני רוצה לדפוק את ה"תעשיה". נכון, צריך להוריד את מחירי הדיסקים, ונראה כאילו תעשיית המוזיקה הישראלית מתחילה להבין את זה לאט לאט - דיסקים חדשים נמכרים, כיום, במקרים מסויימים, ב-50 עד 60 שקל, שזה סביר. דיסקים מחו"ל, מה לעשות, אני קונה ברשת - יותר זול, ואני לא פוגע במי שבאמת חשוב - היוצרים. אין שום דבר הגיוני מבחינת הצרכן בצריבת מוזיקה. תעשיית מוזיקה שלא מצליחה למכור כמות מספקת של דיסקים היא תעשייה שתקרוס. הסיבה שהתעשייה לא מחתימה אמנים חדשים, היא כי הם יודעים שאם הדיסק יהיה כשלון, הם יפסידו, ואם הדיסק יהיה הצלחה - מרבית האנשים יחזיקו בעותק פיראטי, ושוב הם יפסידו. אמנים מכירים מחזיקים בחוג מעריצים שאפשר לסמוך עליהם שיקנו את הדיסק המקורי, ולכן הם הימור בטוח. מעתיקי הדיסקים למיניהם - המסחריים והפרטיים - פוגעים בעצמם, אבל יותר חשוב - הם פוגעים בי, ועל כן אני נוטר טינה לכל מי שעושה זאת בסביבתי המיידית, ומתווכח לעיתים קרובות עם חברים בנושא. תצחקו עלי, תגידו שאני פראייר, אבל ככה זה. אף מדינה לא מעתיקה מוזיקה בכמות שאנחנו עושים את זה. אם אנחנו רוצים להיות מדינה מתקדמת וחלק מהעולם התרבותי המערבי - אנחנו חייבים להקטין בצורה דרסטית את כמות המוזיקה הפיראטית בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל מקום ראשון בדיסקים פירטיים (בעולם המערבי; המזרח הרחוק אוכל אותנו בלי מלח). אבל בהעתקות בייתיות? באיפה לקחת את הנתון הזה? שטות, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע במות תעשיית המוזיקה? תעשיית המוזיקה היא מערכת של יחצנים, מפיצים, מונופולים, עיתונאים וערב רב של אנשים - שמקיימים הגמוניה מסויימת שדוחקת את רגליהם של יוצרים חדשים. מות התעשיה - לפחות בלבושה הנוכחי הוא צעד מתבקש לאור צרכנות הרשת המתפתחת המביאה בין היתר יותר אפשרויות, ליוצרים לא מרושתים בכסף ובקשרים- אך מרושתים ברשת, להציע את מרכולתם ללא הפילטר של חברות התקליטים. המוזיקה לעולם לא תמות אין לך מה לחשוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה מתייחסת לשלל ההודעות בנושא מחירי הדיסקים. מספר נקודות בעניין: הראשונה היא שמוסיקה הינה צורך רוחני. מה קורה אם החובב מוסיקה אינו יכול להמתין עד אשר המחיר של סחרוב או אחרים ירד? מה אם הוא מכור לכך, כמוני ויש עוד רבים. אנו אנשים שמאזינים למוסיקה ביום בלילה ובמשך היום. השנייה: להבדיל מסופר (ואתמול ראיתי בחדשות שעשו פשיטה על ספרים מזויפים) שלו אין שום רווח אחר ונוסף מיצירתו אלא רק ממכירתו, לזמר יש הופעות בהן הוא עושה את עיקר ומיטב כספו כתוצאה מהוצאת הדיסק (הסופר לא יופיע כאשר הוא מקריא את ספרו לקהל). הזמר, ויהיה האלמוני יותר משאר הקולגות שלו, מקבל חשיפה רבה יותר בתקשורת וכמובן בתחנות הרדיו, מרכיב המוסיף בעקיפין מספר לא קטן של מרשרשים לכיסו. מתי ראינו סופר עושה פרסומת? כל חברה עסקית לוקחת בחשבון את הרווח העקיף שהיא יכולה לעשות ממוצריה. משום מה אף יוצר לא מדבר על זה. הם אוהבים לשתוק כדי שלא יזכירו זאת. אני יודע, זוכר ומזכיר. לי אין בעיה מוסרית לצרוב נקודה נוספת ואחרונה: הכססף אינו מושך את המוסיקה אלא להיפך. כלומר שהמוסיקה לא תעלם לעולם, היא פשוט תמצא, לדעתי, דרכים אחרות להגיע לקהל, חוקית ולא חוקית. דבר נוסף שנזכרתי בו - מדוע חברות התקליטים הישראליות שמוכרות דרך האינטרנט גובות מחיר מלא? אין מערך הפצה יקר. לדוגמא, 85 ש"ח לדיסק באתר של NMC. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם מעשן שיגנוב סיגריות כי הוא מכור, יכנס לכלא כמו גדול. אם כבר יש הבדל בין מכורים למוזיקה לעומת מכורים לסיגריות, הרי הוא שלמכורים למוזיקה קל יותר להחזיק את עצמם. יש לי אוסף של למעלה ממאה ועשרים דיסקים, ואני יודע טוב מאוד מה זה להיות מכור למוזיקה - אבל ככה זה: אנחנו צריכים לשלם על מה שאנחנו אוהבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי אף אחד לא עושה שטיפת מוח למכור לסיגריות. בעניין המוסיקה, שעה שעה, דקה דקה, היא באוזנינו דרך הרדיו, טלוויזיה, בבית קפה, מסעדה, קניונים ואיפה לא. לדעתי אין מקום להשוות בין השניים. בבית ובחוץ, ברכב ובעבודה - המוסיקה תמיד קיימת ומגרה את אוזנינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיפה שלא תלך, ואיזה עיתון שלא תפתח, קרוב למדי שתראה תמונה של כל מיני נשים נאות וגברברים נהנים מעצמם עד מאוד, וכל זאת משום שהם מעשנים סוג זה או אחר של סיגריות. אגב, אם אתה כל-כך רוצה את המוזיקה ברדיו - אתה מוזמן להקליט אותה. חבר שלי מהצבא נהג לשבת במרפאה שלו עם טייפ וקלטת בהיכון, וכל פעם שעלה שיר שהוא אהב, השיר הוקלט אחר כבוד. נו, אז אם הוא יכול - כך גם אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסופר זאוס היו פעם יופי של מחירים, בשביל להכנס לשוק אני מניח, בימים הללו הייתי נוהג לקנות ב לפחות ב 200 שקל בחודש. ואז, יום אחד, הם הפכו ל"צליל" והקפיצו מחירים. אף לא דיסק אחד קניתי מאותו יום. לפחות באופן אישי אני רואה את האשמה במחירים הגבוהים. חשוב לציין שהמצב בארהב מבחינת העתקות/צריבה הרבה יותר גרוע מפה. אבל מה, שם גם קונים דסקים בגלל המחירים הטובים (באופן ישיר ויחסית לתל"ג) וכן שחנויות לדיסקים יד שניה נפוצות ומרכיבות חלק חשוב ממבחר הדיסקים אצל רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם שאלה – ממתי סופר זאוס הפכו ל"צליל"? סופר זאוס היא חנות מצוינת ואני מקפיד לקנות את כל הדיסקים שלי שם (במיוחד הסניף בתחנה המרכזית, לגמור ממנו), ורק שאל תעשה לי עין הרע עם מה שאתה אומר על צליל. אני מכיר שלושה סניפים של סופר זאוס – בדיזנגוף סנטר, בקניון איילון ובתחנה המרכזית בתל אביב. כן ירבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מבחינת המחיר :) אולי קצת הגזמתי... פעם נכנסתי לחנות של "צליל" ופשוט התחלתי לצחוק. דרך אגב. אחת הסיבות שזה קרה, זה בגלל שהחברות בארץ לא הסכימו למכור לזאוס תקליטים של יוצרים ישראלים בגלל המחירים הנמוכים והיבוא ה ישיר\עקיף של הבעלים. אז הם נאלצו לקנות דרך צד שלישי רק בשביל למשוך קונים... לבסוף נכנעו לתעשיה בארץ ואנחנו זוכים לשלם הרבה יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |