 |
|
 |
||
|
||||
 |
המקרה הזה בין השכנים להוסטל הוא מין דגם כמעט מושלם לסוג של קונפליקט שיש לו הרבה עומק וגם הרבה הישנויות. הצד של המעון מייצג בעיני איזשהו סוג של מלחמת קיום, לאו דווקא במובן הטכני, שבו ישנה סכנת התכלות (הרי אפשר להעביר את המעון לאיזה שדה נטוש, נניח), אלא במובן המועקה והלחץ שהוא משדר, זה שנראה שיש שם משהו נורא רופף ומט לפול (כי חלק מהפחד ממפגרים ואוטיסטים הוא שהם בלתי צפויים כביכול). אבל הצד של השכנים יותר מעניין, במובן מסויים, כי הם בעצם נלחמים על איזושהי שאיפה לנורמליות, למרות שהם התרחקו ממנה רק קצת. כן רעש, לא רעש - בכל מקרה חוזרים מהעבודה בערב לראות טלוויזיה או לקרוא ספר או משהו כזה, אבל אפילו צעקה אחת של החריגים שתכנס דרך הקירות באמצע מבט לחדשות מערערת את עצביהם ואת הסדר הזה, ובאופן קצת מאכזב מבחינתי אני מאוד מזדהה עם השכנים, ועם הפחדים הקמאים שלהם, שאני מאמין שאין להם יותר מדי ביסוס. אני אישית מאמין שעדיף היה להשאיר מעונות כאלה מחוץ לשכונות מגורים. מה לעשות. זה למרות שגרתי ולמדתי ליד מוסד בסגנון (כנראה אותו אחד שדובי הזכיר), ולא נגרם לי איזשהו נזק. מצטער. מצד שני, אני לא הייתי מרשה לעצמי לנסות לדחוק מוסד כזה החוצה, ולו בגלל שזה נתפס אצלי כפינוק ואיסטניזם מכוערים למדי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, הנימוק של ערך הדירות נתפס פה כבלתי לגיטימי, קטנוני ורע-לב. למה? נניח שערך הדירות שלהם ירד בעשרה אחוז, נניח שבעשרים אלף דולר. אין הבדל עקרוני בין הדרישה למחול על ירידת ערך של עשרים אלף דולר לבין דרישה להשקיע סכום כזה . אם הקמת המעון מתחת לביתם של התובעים הייתה דורשת מהם *להשקיע* עשרים אלף דולר - האם עדיין הייתם רואים זאת כדרישה לגיטימית? נראה לי לגמרי הגיוני שאדם יתקומם כשהחלטה של הרשות- גם היא מסייעת לאחרים , ותורמת לזקוקים לכך וכיו"ב- לוקחת ממנו בהינף קולמוס פירות-עבודה של כמה שנים טובות. למיטב ידיעתי הבלתי מקצועית, קניית נדל"ן היא הדרך העיקרית שבה אנשים בישראל שומרים על ערך הכסף שלהם ומורישים אותו לילדיהם, במיוחד כשמדובר בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות יותר (העשירים אולי קונים מניות, איים טרופים וכו':) ). האם העובדה שהתבעים במשפט הזה יותר עשירים וחזקים מתושבי איזור התחנה המרכזית החדשה הופכת את פירות עבודתם לפחות לגיטימיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין הבדל עקרוני בין הדרישה למחול על ירידת ערך של עשרים אלף דולר לבין דרישה להשקיע סכום כזה." אני לא בטוח שאין הבדל. זה מזכיר, לפחות באופן אסוציאטיבי, סוגיה כאובה בפילוסופיה של המוסר: האם יש הבדל בין מעשה למחדל. האם יש הבדל בין אי-חיבור חולה למכשיר הנשמה לבין ניתוקו ממכשיר הנשמה? יש שיגידו כן, יש שיגידו לא. דוגמה אחרת, נניח שיש מבצע התרמה למען רעבים באפריקה, ואנו מחליטים לא לתרום, למרות שאנו יודעים שתרומתנו תציל כמה חיים (נניח, עשרה). אולי זה רע, אבל האם זה שקול מוסרית ללנסוע לאפריקה ולירות בעשרה אנשים שם? מעטים יחשבו כך. אבל צריך לעבוד קשה כדי לבנות טיעון של ממש בעד או נגד הטענה שלך שמצוטטת למעלה. התגובה הזו היא רק רמז קלוש בכיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסוגיה המוסרית שהעלית אפילו לא מתחילה להקביל. אם היו אומרים לך- הילד גון זקוק לאוכל, רק אתה יכול לתרום לו, אם לא תתן עכשיו כסף הוא ימות ברעב, והיית מסרב- אז כן, זה שקול ללנסוע לאפריקה ולירות בו. הנזק כאן הוא ודאי, ולא משנה כמה רע זה נשמע לנפשנו המתחסדת.ככה זה, דירה בשכונה של רופאים עולה יותר. אוי לנו אם נניח למצפוננו להתיר את כספם ורכושם של אלו שאינם יפים בעינינו, צדק זה בטח לא. שאלה: מה היית אומר אם המדינה הייתה ממקמת מוסד של בעלי צרכים מיוחדים במקום המטריד אותם? האם היית מתיר לפועלים לבנות סביב המעון שלהם 24 שעות ביממה, למרות שזה מפריע? מה היית אומר אם אופטרופוס של חסר ישע היה משתמש בכסף לא בתבונה ובלי אחריות מינמלית, וגורם לחסר הישע הפסדים בסכומים גבוהים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש בטוח מה את רוצה ממני. התגובה הקודמת שלי לא היתה הבעת עמדה על נושאו העיקרי של הדיון (אין לי אחת נחרצת), אלא רק על הטענה שדרישה למחול על ירידת ערך שקולה לדרישה לשלם כסף. אפילו את זה לא ממש שללתי, רק הבעתי ספק. מכל זה מה שנראה לי רלוונטי בתגובתך הוא הפסקה השניה. הייתי מתאמץ אולי לחפש אנלוגיות רלוונטיות ודוגמאות נגדיות וכאלה, אבל נדמה לי שמזגך האיילי לא מתלהב מדיונים פילוסופיים תיאורטיים, שזה מה שזה, וזה בסדר גמור מצידי (ואף מובן). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |