 |
|
 |
||
|
||||
 |
יוסי, מאמר מאלף, אם כי מטבעו קצת מוקצן (ניתן לראות כי הנושא בוער בעצמות...) אני מסכים שגישת ה"עם לבדד ישכון" הינה דומיננטית ביהדות, ובוודאי זכתה למשנה תוקף בקרב האבות המייסדים, אולם ביהדות הדבר לא גורף. דוגמה ל"עוול" שעשית לגישה היהודית היא שיש הבדל מהותי בין יהדות לנצרות בלפחות שני המישורים הבאים: 1. היהדות היא דת המשוייכת לעם (דת לאומית) ולכן שנאת הזרים שלה היא ביטוי מוקצן לרגש לאומי הקיים בכל עם (לעומת הנצרות שהינה דת חובקת עולם). 2. גישת היהדות כלפי מיסיונריות הפוכה לזו הנוצרית ("קשים גרים כספחת") - ולכן טבעי שתצמח מסורת של הרחקה מהאחרים, בייחוד כדי לשמור על ייחודיות של קהילה המפוצלת בקרב תפוצה נוצרית ומוסלמית. מסיבה זו אין לשפוט את הגישה היהודית המסורתית בחומרה, אבל באמת מעניין לשאול, למה בהקמת המדינה, שם לא קיימת סיבה 2, וגם זניחה מאוד סיבה מס' 1, בחרו האבות המייסדים לבסס בכל זאת את הרגש הזה? לבלבן הפיתרונים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |