 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כובש ממשיך לפחד שהולכים להרוג אותו. כשממשיכים עם פראנויות ה"אני נכחד אני נכחד, הצילו" גם כשמסביב הכלואים והאומללים הם כבר מזמן לא אנחנו. אני חושבת שהגיע הזמן לרציונליות בריאה ולא לפחדים קדמוניים. הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים ולראות שאנחנו עושים עוול. אנחנו עושים עוול. אנחנו עומדים בסכנה, הם עומדים בסכנה, אבל אי אפשר לעשות פריז למציאות ולהגיד: עד שלא נותנים לי 100% בטחון אני לא זז מהעמדה שלי. כי אני מפחד, כי אני כל כך רועד מפחד עד שאני כבר לא מסוגל בכלל לחשוב בהיגיון. עד שאני לא מסוגל לראות את הצד השני. עד שכל מה שאני רואה זה את עצמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שלא חושב כמוך הוא חולה? כזכור, מהסכמי אוסלו ועד טאבה הצד שישראלי הראה נכונות לזוז מעמדתו גם בלי שקיבל 100% בטחון. תוצאות התזוזה הזאת מרמזות שיש הרבה טעם בדרישת ערובות לפני שזזים הלאה. לטעמי זה רציונלי מאד לא להיות מעוניין בכך שהעימות המזויין הבא בינינו יהיה כשלפלשתינאים יש טילים ותותחים שמכסים את כל האזורים המיושבים של ישראל. אפשר לקרוא לזה פחד, אבל נא הסבירי לי את חוסר ההגיון כאן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |