 |
המלחמה בעירק המחישה שוב את טענתו של בודריאר כי בעידן הפוסטמודרני טושטש הגבול בין המציאות ובין ייצוגי מציאות המופקים בידי המדיה. המדיה עצמה היתה ערה לטשטוש הזה במהלך סיקור המלחמה, אך תמונות הטלוויזיה המשיכו לזרום.
בודריאר טוען שעצם העובדה שהמציאות ניתנת לפיברוק בקנה מידה עצום מבטלת את הממשות, כי אם אין יכולים להבדיל מה מפוברק ומה לא, הממשות כולה כבר נגועה.
התמונה החשובה ביותר שהפיקה המלחמה היתה הפלתו של פסל סאדם. לתמונת הטלוויזיה הזו הייתה השפעה עצומה, היא למעשה חיסלה את ההתנגדות לכניסת האמריקנים לבגדד, והיוותה אות לסיום המלחמה. אך האם המונים הפילו את פסל סאדם? בידקו בתצלומים הבאים:
בתצלום הראשון רואים כי מדובר בקומץ אנשים בכיכר ענקית (חלקם עיתונאים וחלקם חיילים אמריקנים).
בתצלום השני רואים כי אחד מאנשיו של מנהיג האופוזיציה הגולה אחמד שלבי ששגרו האמריקנים לעירק מופיע בפני המצלמות גם כעירקי מקומי המקדם את האמריקנים בברכה.
עוד יש לציין שהכוח שהיה טמון בהפלת פסל סאדם בכיכר היה שאוב מתמונות קודמות - תמונות ההשתחררות במזרח אירופה ב-1989. גם ברור שהוא בוים בידי מצלמות הטלוויזיה, שלוו בפרשנות של כתבים, כך שהוא ידמה ככל שניתן לאירועי 1989.
כעת דומה שמה שמכונה העם העירקי משלים עם הכיבוש האמריקני (הגם שצריך עוד לחיות ולראות), אך האם הוא השלים עמו לפני הפלת הפסל? (או שמא קנה את בדיותיו של אחמד אסף שר ההסברה של סאדם ?) מכל מקום, אין ספק שתמונת הפסל המתמוטט, שבמידה רבה הייתה מבוימת, הכפיפה את המציאות אליה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש