 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי הייתה לאירוע נפילת התאומים גם משמעות סמלית, אך עיקרו היה רצח המוני, ופגיעה מאד מאד בלתי וירטואלית. לו הצליחו הטרוריסטים להרוג כחמשת אלפים אמריקאים, סתם באיזה רובע מגורים, ולא דווקא באותם שני מגדלים ובפנטגון שהיו סמלים של אמריקה, מבחינת האפקט הייתה מושגת כמעט אותה תוצאה. באירוע הזה נפגע גם הפנטגון – מטרה צבאית אולי יותר סמלית, אך מה שנשאר בזיכרון יותר היו התאומים בגלל מספר הנפגעים הגדול יותר שם. האם הייתה אמריקה יכולה להרשות לעצמה אירוע כזה מדי שבוע בשבוע ? לו לא הייתה נוקטת בשום צעד ולא הייתה משנה את סדרי הביטחון המופקרים שהיו נהוגים בנמלי התעופה שלה, היו הטרוריסטים המוסלמים ממשיכים לייצר מתאבדים ואז האמריקאים היו סופגים אבדות כאלה לא באופן חד פעמי, אלא בצורה של תשלום שבועי קבוע, כמו בהוראת קבע בבנק. גם אצלנו, לו לא היינו יוצרים למבצע חומת מגן ולאלה שאחריו כולל הכניסה הקבועה לערים הפלשתיניות, היינו צריכים לספוג כמה פיגועים ביום. אם לא מנסים להתמודד עם הטרור אין שום סיבה שהוא לא ילך ויגבר. כבר הוכח מזמן שניתן להתגבר על בעיית חטיפות מטוסים. כזכור נחטף גם מטוס של אל על. אבל החטיפה הזאת הייתה ראשונה ואחרונה כי ננקטו האמצעים המתאימים. אבל, כדי לפתור את הבעיות שהטרור יכול להעמיד בפני אמריקה, לא די לפתור את בעיית חטיפות המטוסים. ראשיהם של ראשי הטרור עוסקים כל הזמן בחשיבה איך לפגוע, והאמריקאים צריכים לנסות לקדם את הסכנות ולחשוב כיצד לסכל אותם, לפני שהם יקרו וכל "החכמים" ישאלו מדוע לא חשבתם על כך קודם. כדי לקצר אסיים בכמה מסקנות מהדברים האלה: 1. משטרים תומכי טרור מסוכנים הרבה יותר מהטרור שהם תומכים בו. בן לאדן רדוף שאינו נתמך ע"י שום מדינה, יכולתו לפעול קטנה לאין ערוך. בעצם, פגיעה בו עצמו, בין אם הוא סמל ובין אם לא, חשיבותה מעטה, יחסית למיגור משטר תומך טרור. אם יומת יבוא בנקל הבן לאדן הבא, והפגיעה בטרור אולי תהיה חשובה, אבל בעלת ערך יותר מוגבל. 2. אסור לארצות הברית להשלים עם קיומה של מדינה תומכת טרור שבידה נשק גרעיני. בזמנו כשבגין נתן את ההוראה לפגוע בכור העיראקי, לא היה במעשהו שום אלמנט של פגיעה בסמל, אלא התמודדות עם סכנה מאד ממשית. וסכנה מאד מאד ממשית קיימת היום לארצות הברית ממשטרו של סאדם חוסיין. לפני אירוע התאומים זה לא היה כל כך ברור, אבל הדבר התברר והתבהר בעקבות האירוע הזה. 3. המלחמה בסאדם חוסיין היא המשך שבא אחר אפגניסטאן. אם תצלח, והממשל ימשיך להבין את הדברים כפי הוא מבין וכפי שאני חושב שנכון להבין, יהיה קל גם לסיים את תפקידה של איראן כמדינה תומכת טרור, ואחר כך יישארו הזוטות בלבד, סכנת הטרור תיעלם, והאזרחים האמריקאים יוכלו לישון יותר בשקט. לכן המלחמה שמתחוללת בעיראק אינה ההתחלה. ההתחלה הייתה אפגניסטן. זה גם לא הסוף. הסוף יהיה איראן (כמעט. היתר יהיה, יחסית, זוטות). זו אינה מלחמת סמלים, אלא ממש מלחמה על החיים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |