 |
בספרו מחזור הצומח והחי מתאר אליעזר שמאלי כיצד הוא מדביר את הזחלים בעזרת חוט ברזל ארוך שהוא תוקע לתוך המחילות.
ליתר בטחון הוא טובל פתיתי צמר גפן בבנזין, ממלא בהן את המחילות וסותם את פי המחילות במשחת עצים.
האזכור המפורש בשמה של מלחמת יום כיפור מקשה עלי לראות את הירידה על שיירה מצרית כמעשה מצ'ואיסטי כפי שנכתב.
זהו קרב בלימה הרואי בפולש הבא מעבר לתעלה ומאיים לחדור לא"י. זוהי מלחמה של להיות או לחדול על הבית.
המלחמה בה "הטיל כופף את כנף המטוס".
עולה גם זכרון של אהרון אהרונסון היוצא כחוקר טבע ב-1915 לבדוק מה ניתן לעשות כנגד הארבה המזיק הפולש ממצרים ומחסל את הגידולים בא"י.
לאחר המאמץ ההרואי שב האב אל שגרת המטע ומנסה להנחיל לבנו את סוד המאבק הממושך, הסבלני, הלא חד-פעמי, במזיק המסוכן מבית.
מילת המפתח היא "ניסה" . כאן טמון הרמז לכשלון שבהמשך, שכן מתיאור מאבקו של האב בסס הנמר דווקא עולה נחישות ומקצועיות שאינה נופלת מזו שהפגין במלחמה.
השיר נחתם בתיאור כשלון שגורמיו אינם נפרשים.
נותר רק אותו רמז הטמון במילה "ניסה".
משהו לא עבר לדור הבא. האידיאה של האוחז מחרשה ביד אחת ושלח בשניה- המתגלמת בדמות האב, אינה מתממשת בדור הבא.
מטע האגסים, הביטוי של השיבה לעבודת האדמה, מת.
על מה יגן השלח במלחמות הבאות? על איזה סוג של קיום?
האם יהיה זה קיום "צלבני"?
אגב, לסס הנמר אויבים טבעיים. ישנן צרעות טפיליות המדבירות אותו היטב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש