 |
מזכיר לי את דיון 1246. גם שם וגם כאן אין כל בעיה _מעשית_ לעשות את המעשים הנידונים, וכאן זה אפילו כדאי ויציל חיי אדם. אבל זה "לא נראה טוב", זה "גועל נפש", אין ספק שיש כאן משהו "לא בסדר", זה ממש "ניצול ציני"...
נו, אז מה העניין? כבוד. כבוד המת וכבוד החי, אפשר לומר, ועוד אחזור לנקודה זו בסוף התגובה. כבוד, למרות שהאדם שעל כבודו אנחנו מנסים להגן כבר הסכים לוותר על איבריו מרצונו החופשי. זאת אומרת, פתאום לא רצונו של אדם כבודו, אלא דווקא גופו.
ולמה זה?
במקרה של "עולמות הגוף", בגלל שאותם איברים מוצגים קבל עם ועדה ומדגימים לנו בצורה הבוטה והצינית ביותר עד כמה אנחנו פגיעים ובני-מוות. זו בעיה פסיכולוגית שמתבטאת כבעיה אסתטית ומוסווית כבעיה מוסרית.
במקרה של תרומת כליות, המקרה אפילו חמור יותר. אנחנו פוחדים ממש לראות עני מרוד עם גרביים קרועים וילדים בוכים שמוכר את כלייתו השמאלית עבור בצע-לחם. אלא שבעצם לא הגרביים הקרועים מפריעים לנו כאן, וגם לא הילדים הבוכים, אלא מכירת האיברים. כל עוד עוניו נשאר מספר בלמ"ס, או במקרה הגרוע מצטלם כדמות מקרר ריק לחדשות של שמונה, זה עוד לא נורא. אבל ברגע שהוא לובש צורה, לנגד עינינו, של לב פועם או כלייה מדממת הנעקרים מגופו של העני ומועברים לעשיר החולה במקומו, זה כבר יותר מדי בשבילנו. אנחנו לא רוצים לראות בצורה כל-כך בוטה וצינית עד כמה החברה שלנו לא-שוויונית.
לא על כבודו של התורם אנחנו מנסים לשמור, אלא על כבוד החברה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש