הכיבוש כפי שהוא

מפלצת הכיבוש

גיא	יום א', 9/2/2003, 17:01

קודם כל אני מתנגד להכללות במאמר ולהכללות בכלל. אינך יכול להגיד דברים שמתקיימים בעולם ואשר מישהו גורם להם כדברים שאינם מתקבלים על ידי כל.
בנוגע לכיבושים ספציפית-
נתחיל מהעבר הרחוק. בעבר הרחוק העולם היה אגררי בהשקפתו, מי שהיו לו הכי הרבה אדמות היה הכי חזק, כך שכיבוש היה נפוץ ואף נהוג היה להפוך את המנוצחים לעבדים. עוד היה נפוץ לגרש ולפזר את אוכלוסיית אותו עם ברחבי הממלכה הכובשת, לעודד התבוללות בין העמים הכבושים לכובשים ולטבוח בסרבנים.
תרבות הכיבוש נמשכה לאורך ההיסטוריה עד כמעט ימינו אנו. למעשה, "שחרור" הונג קונג לא היה מזמן כל כך.
נוצרות שני שאלות. האחת היא 'מתי הפך הכיבוש לטאבו?', השניה היא 'האם כל כיבוש הוא רע?'
התשובה לשאלה הראשונה נובעת ממספר גורמים אך בגלל אורכם של הדברים אציין רק שהטאבו החל להתעורר בין שני מלחמות העולם ונוצר בעיקר מאסוסיאציות וקונוטציות לגבי אנשי התקופה, המעצמות ומאורעות התקופה.
לגבי השאלה השנייה- האם כיבוש רע?
עצם הכיבוש הוא רע. הוא רע מכיוון שמלחמה היא רעה.
במלחמה נהרגים אנשים משני הצדדים (ואל תתחילו לדבר על פרופורציות), במלחמה נהרסים מבנים, מפעלים וחיים. לאחר מלחמה ישנם שני צדדים שעמיהם נושאים אחריהם את כל תחלואי המלחמה- פציעות, מומים, רעב, עוני, צלקות נפשיות ועוד.
החיים תחת הכיבוש, לעומת זאת דווקא לא חייבים להיות רעים. למעשה ניתן להצביע על מס' לא קטן של כיבושים שנעשו אשר, בגלל תבונתו של העם הנכבש דווקא, הפכו להיות פוריים ביותר לעם הנכבש ולעיתים גם לכובש. קחו לדוגמא את רומא שנבנתה בסיוע לא קטן של יוון או את סקוטלנד שהפכה למוקד השכלה לא קטן עם חופש התרבות שלה תחת אנגליה(לאחר מלחמות 'לב אמיץ') ואפילו אותנו היהודים שלמרות כל הכיבושים ולמרות כל הייסורים התבלטנו בהיסטוריית העולם ושמרנו על מורשתינו היהודית. בכל מקרה היו שני תוצאות סופיות לכיבוש (ורק לכיבוש, לא למה שקורה בהמשך): או שהנכבשים היו נטמעים בתוך הכיבוש והופכים לחלק מהחברה או שהיו נפרדים מהכובשים לטוב או לרע (באם הושמדו לחלוטין ובאם יצרו מדינה משלהם).
למעשה, אם שמים לב, הבעיות בכיבוש לאורך זמן הן בעיות התרבות, הדת והלאומיות מצד הנכבשים ואילו האטימות, הרמת האף וחוסר ההומניות של הצד הכובש, וכאשר בעוד בעיות צד הנכבשים מתבטאות בקיצוניים בלבד, בעיות צד הכובשים מתבטאות בכוונות השלטון עצמו (השלטון אשם) ובאנשי ההוצאה לפועל בשטח, באם צבא או פקידים (אזי זה כבר שחיתות המבצעים, כמו בשילטון המנדט בארץ).
עוד דבר, לכיבוש יש נטיה למחוק עמים וליצור חדשים שלא בדיוק היו קודם.

מה לכל זה ולמצב בארץ?

המצב שלנו הוא לא מצב של כיבוש. לא כבשנו אותם בכוונה, זה היה תוצר לוואי של מלחמות ישראל שלא אנחנו פתחנו בהם. לבנון, לדוגמא, הייתה כיבוש.
אנחנו לא רוצים לשלוט עליהם, חלקנו פשוט חוששים ממדינה מוסלמית בלב מדינתנו. היינו יכולים לגרש אותם עוד בהתחלה אך לא עשינו זאת, היינו יכולים לבצע בהם טבח עם אך לא עשינו זאת, היינו יכולים למנוע מהם זכויות אזרח אך לא עשינו זאת, היינו יכולים לשבת בשקט ולא להגיב על הפיגועים אך, לרוב, לא עשינו זאת, היינו יכולים לדאוג להם לתזונה, תברואה הולמת ותשתית נאותה על אף שבחרו לא להיות אזרחים ולא בדיוק עשינו זאת, יכולנו למנוע מהם לעבוד בגבולות ארצנו ועשינו זאת ולאחר מכן עשינו להיפך.
עשינו כל כך הרבה טעויות וויתרנו על כל כך הרבה הזדמנויות כאשר מצד אחד ניסינו לשמור על הומניות וצלם אנוש ומצד שני נמאס לנו לחיות תחת צל טרור קבוע.
אנחנו לא כיבוש, אנחנו תוצר אומלל של נסיבות שתקע אותנו במצב מלחמה בעם שהיה אמור להיות נפרד מאיתנו ותחת 'כיבוש' ירדני, סורי ומצרי ובגלל בחירותיהן של מדינות אלו הפך להיות תחת 'כיבושנו', או שמא מישהו ממכם היה מעדיף אילו היינו מרימים ידיים במלחמות אלו או שרק מגינים על גבולות החלוקה שניתנו לנו ונותנים להם הזדמנות תמידית לתקוף מגבולות יעילים אסטרטגית כמו הרמה, הרי יהודה והרמות מעל מישור החוף?

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות