 |
כידוע, בעברית - שלא כמו באנגלית - מורגש תמיד חסרונו של העבר, המתמשך אל תוך העתיד - ה"פרפקט". ולדוגמא, אם תאמר על מישהו, "כן, היכרתי אותו - היה אדם טוב". מייד התגובה האינסטינקטיבית היא, "אוי ויי, הוא מת??" וזאת, גם אם פשוט לא נפגשתם כמה שנים טובות, ולמיטב ידיעתך הוא חי ושלם ובריא כמו שור.
לשם-כך, ובמטרה מוצהרת להעשיר שפתנו היפה, עלה בדעתי בחודש יוני שעבר (כמדומני) ליצור מבנה חדש בשפה, הטיה חדשה, הנוצרת באמצעות הוספת התנועה אֶ (E) לפועל, כמו גם לשם העצם, המבצע את הפעולה - הטיית העבר המתמשך מנקודת-ראות אישית ("סובייקטיבית"); ואדגימה באמצעות המשפט "הואה הלכיי" (בניקוד: "הוּאֶה הָלַּכֵיי"; ולטובת בעלי הדפדפן בלתי-המתאים לנקודות שכאלה, בתעתיק לטיני: Huuwe Halaakhey).
וכך, בעבר (שהיה ואינו עוד): הוא הלך.
בהווה: הוא הולך.
ובעבר המתמשך: הואה הלכיי (כאשר הE הסופית, המצורפת כסיומת ל"הלך", מתאימה עצמה להטעמה, המושמת על ההברה האחרונה, והופכת לצליל "אֵיי" מתמשך של צירה אשכנזי - מתוך רצון להתאים את הכתיב, לחלוטין, לצורת ההיגוי הטבעית).
עבר: היא הלכה.
הווה: היא הולכת.
עבר מתמשך: היֶּה הוֹלֶכְתֵּיי (ובתעתיק לטיני: Hiiye Holeekhtey; מן הראוי לשים לב לכך, שכאן נשמטת התנועה E, בתהליך-השמטה טבעי, במטרה לשמר את המשקל בהברה לפני-האחרונה במלה - שוב, תהליך, אשר יש לצפות כי יתרחש באופן טבעי בהיגוי, ולפיכך מוטב להקדים תרופה למכת-השגיאות הצפויה, ולהתאים הצורה התקנית לזו המדוברת הצפויה).
ואולם, שלא כמו ה"פרפקט" האנגלו-גרמני, *כאן* המדובר הוא באמירה מנקודת-ראות אישית - דהיינו, הוא הלך; למיטב-ידיעתי, עודו מוסיף ללכת עד עצם היום הזה, אבל אינני יכול לומר דבר בוודאות! תצטרך לשאול אותו! זוהי משמעותו *המדוייקת* של המשפט "הואה הלכיי".
אשמח לקבל תגובות!!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש