 |
|
 |
||
|
||||
 |
תשובה להאייל האלמוני דת – לאום –מילאט אירופה שלפני דור המהפכה הצרפתית הייתה בנויה במבנה תיאורטי של פירמידה: למעלה יושב אלוהים, מעט מתחתיו בא כוחו עלי אדמות (הוא האפיפיור), האפיפיור ממנה את השליטים על חבלי הארץ השונים, ותחת השליטים – ההמון. המהפכה באה וקצצה את הקצה העליון – אלוהים שוב אינו עומד בראש העולם, בא-כוחו אינו ממנה מלכים ושליטים. ואז נשאלה השאלה: מניין סמכות השליט לשלוט? באו אנשי המהפכה ואמרו – העם הוא מקור הסמכות. הוא הממנה את השליטים. כידוע, כאן מקור הדמוקרטיה המודרנית (לא זו של יוון העתיקה שהייתה מיוסדת על עבדים ואדונים). אבל בשאלה הזאת של אנשי המהפכה טמונה גם ראשית חדשה למושג חדש, הוא הלאום. השאלה מה מקור הסמכות לבחור שליטים הביאה תשובה: העם הוא המקור, אבל מיהו "העם"? והתשובה לשאלה זו הייתה – כל בני האדם הגרים בתחום הארץ הריבונית הבוחרת את השליטים. כל בני האדם המאכלסים את הארץ הזאת הם הלאום של הארץ הזאת. כך הייתה המהפכה הצרפתית גם המקור למושג החדש "לאום" (בעברית נקבעה לשם כך המילה העתיקה, שבשימוש הקודם שלה כלל לא הייתה במשמעות המודרנית הזאת). אחרי המהפכה התחילה אירופה ללבוש צורה חדשה. לא עוד נחלות מלכים ונסיכים, אלא מדינות של לאומים. השלטון במדינה נתון ביד נבחרי הלאום. והנה טבעי היה שקבוצת בני אדם הניכרת רק על פי הדת המיוחדת של בניה תיהפך כעת ליוצאת דופן לא בגלל הדת המיוחדת, אלא בגלל המבנה המיוחד שלה, שאיננו מתיישב עם המבנה החדש של אירופה, מבנה של מדינות על פי הלאום. מה פלא שנפוליאון פנה אל ראשי היהודים במדינת הלאום הצרפתית, ושאל אותם: "מה קורה אתכם? כל אוכלוסי צרפת הם צרפתים, ולכן מבחינתנו אתם צרפתים. תשובתכם כן או לא?" התכנסו גדולי הרבנים בפריס המעטירה ל"סנהדרין של פריש" והודיעו "אנחנו צרפתים בני דת משה". זהו מקור הביטוי הידוע, שהתפרסם ביחס ל"גרמנים בני דת משה". מאז כשדנים אצלנו על בענייני דת ולאום – רק שני המונחים האלה נשמעים. אבל מה קרה בעולם גם אחרי המהפכה הצרפתית? האמנם רק מבנים חברתיים אלה התקיימו בכל מקום? –כמובן, לא ולא. הנה למשל בממלכת העותומנים הוסיף להיות המבנה התאורטי הקודם: אלהים היה בראש, בא כוחו עלי אדמות היה הפעם השולטן, שהיה גם חליף המאמינים. היו לו עבדים, אחדים מן העבדים נתמנו על פי רצונו של החליף-השולטן לשרים, למושלי ארצות, לפקידי צבא, ומתחת היה כל ההמון הגדול. אבל גם בממלכת העותומנים היו קבוצות שניכרו על פי הדת המיוחדת שלהם. ומכיוון שדבר המהפכה הצרפתית לא הגיע לתורכיה, לא קם שם שום לאום, כמו שלא קמה שם שום דמוקרטיה. לכן הקבוצות הללו לא נדרשו לענות על השאלה אם חבריהן הם בני "הלאום העותומני". בשבילם נמצא סידור אחר: המנהיג הדתי של כל קבוצה התמנה כאחראי לכל העניינים האישיים של חברי הקבוצה: נישואים, גירושים, צוואות, ירושות נעשו לפי הוראות המנהיגות הדתית. במידה מצומצמת גם סכסוכים בין בני הקבוצה לבין עצמם יכלו להיפתר לפעמים על ידי המנהיגות הדתית של הקבוצה. הקבוצות האלה נקראו מילאטים (ה-ל בתנועת סגול). המילאטים בממלכת העותומנים היו – יוונים-אורתודוכסים, ארמנים, שני מילאטים אשוריים, והמילאט היהודי. בן המילאט – לא חשוב איפה הוא גר. כשארמני עובר מאגם ואן לאלכסנדריה- הוא נשאר ארמני, ולא נהפך למצרי. כשאשורי עובר מעיראק לירושלים – הוא מוסיף להיות אשורי, מוצא את הכנסיה שלו ואת אחיו בני המילאט האשורי שבירושלים. יאין צורך לומר שגם היהודי – יגור איפה שיגור לא נהפך ל"בן לאום" כלשהו אלא נשאר יהודי. המושג "רב ראשי" של ישראל הוא לנו אפוא מורשת אבות: מורשת השלטון התורכי, שתרגמה את המושג "ארכיבישוף" ל"חכם באשי" שבעברית פירושו "רב ראשי". מבחינת המבנה הסוציולוגי שטות היא אפוא לדבר על שתי אפשרויות בלבד : לאום ודת. יש יותר משתי אפשרויות. המושג הסוציולוגי "מילאט" עשוי להבהיר הרבה מחלוקות, וגם להציב שאלה ברורה: האם אנחנו רוצים להיות בני מילאט או בני לאום? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |