גם אני הגיתי ב''מצב'' 119236
ריקי יום ג', 7/1/2003, 20:26
וכמה דברים שעלו:

הבנאליות של הרוע (שאול מזמן אחר, כמובן). איך רף האטימות שלנו עולה ועולה. לוחצים מדי פעם על ערוץ 1 או 2 או לחילופין רשת מתאימה ברדיו כדי להתעדכן בפיגוע האחרון.

ואז: כ-ו-ל-ם מרימים טלפונים סלולריים (הרשתות קורסות, כמובן), מוודאים את שלום יקיריהם וממשיכים בשופינג, פגישה, WHATEVER .

וכן, נאטמנו, התקרנפנו, כל ביטוי הולם. לפני מספר שנים, כאשר המלחמה הרצחנית במדינות יוגוסלביה לשעבר השתוללה במלוא אלימותה (למה זה מזכיר לי את ההתלהמות של טומי לפיד? טוב, זו רק אני, כנראה), פנו אלי בנותי בבקשה שנאמץ ילד/ה קרואטי, בוסני/משהו. כשסרבתי הן הזכירו לי את טיעוני העולם שתק של העם היהודי והרגשתי נורא, ובכל זאת סירבתי.

ורואנדה? אנחנו רואים אותם שדופים, אפאתיים, אכולי זבובים ושחורים, מה שהופך את הנושא כולו למרוחק במקצת. בואו לא נהיה צבועים.

בזמנו הזדמן לי להשתתף בקבוצת דיון ברשת (ייתכן שאני חוזרת על עצמי, סלחו לי הנוקדנים, אם כך) שדנה בנושאי גזענות. אחד המכותבים היה איש היספאני מפלורידה שהיה פעיל לוחמני בקבוצות שונות של עזרה ותמיכה בחסרי בית, שחורים, היספאנים, מה לא. הוא שלח אלי דואל שדן בצבעוניות של אנשים (מכירים? אנשים לבנים = וורודים מסומק, אדומים מכעס, ירוקים מקנאה, כחולים מקור וגומר).

כאשר עניתי לו על כך, לא זוכרת במדוייק מה, כתב לי שמוזר, מעולם לא החשיב את היהודים כחברי הגזע הלבן.

ואיפה זה שם אותנו היום? מתלבטים לאיזו מפלגה ציונית להצביע? אולי(?!?) מנשקים את המזוזה או מדליקים נרות שבת או (חלילה) משתטחים על קברי צדיקים כדי להינצל מפיגוע / למצוא שידוך טוב / למצוא מקום עבודה טוב יותר - מחק את המיותר. המילניום שבא עלינו (לא לי לשפוט אם לטובה או לרעה) מוצא אותנו בוטשים באפלה, נוהים אחר יידעונים מסוג זה או אחר, אבודים מתמיד.

וכאשר האש בוערת במערה, מול ציורי הקיר שממחישים את נצחונות וקורבנות העבר, אנו מתכנסים יחד, פרווה אל פרווה, ושרים את העבר ההזוי, שמעולם לא היה שם באמת, ושהסופה בחוץ תנהם כבקשתה. מסביב יהום הסער אך ראשנו המכונם לא יישח.

איזה כיף, אריק אינשטיין, יגאל בשן, אלי לוזון, בועז שרעבי, מרגלית צנעני - כולם שרים שירי אימה ושכול שמטפסים בגיל במצעדי הפזמונים. אחים, העיירה בוערת. ואנחנו חוגגים עם שרה'לה שרון. וכמה חבל שאין לכולנו חברים מיליונרים מדרא"פ. היינו עושים חיים. אולי אפילו היינו קונים אזרחות אחרת וחוות כבשים במקום טוב יותר כמו ניו זילנד. מישהו אמר לי פעם שהחור באוזון שם נובע משכיחות נפיחות הכבשים. קטן עלינו. מקסימום נשים מסכה.
גם אני הגיתי ב''מצב'' 119478
ל.ב.פ., תל אביב • בתשובה לריקי יום ד', 8/1/2003, 21:41
"כאשר עניתי לו על כך, לא זוכרת במדוייק מה, כתב לי שמוזר, מעולם לא החשיב את היהודים כחברי הגזע הלבן."

אני תמיד התעקשתי על זה (במיוחד כשגרנו בניו יורק). אנחנו לא לבנים, אנחנו שמים.ואם מישהו התווכח עם זה ששמים הם לא לבנים, היתי מביאה כדוגמה את חבר שלי עלי הבארמן. עלי לא לבן במפורש. הוא שמי. וזהו(1).

ומילא כשאני אמרתי את זה (רוב האנשים חשבו ממילא שאני לטינית), זה לא משתווה לצחוקים שהיה מקבל אלוף נעורי (בלונדיני תכול עיניים. מה שאבא שלי מכנה הלוק הארי) על אותו הנאום.

____
(1) עלי ואני גם יסדנו את "הליגה נגד סנטה", שאליה הצטרפו גם כמה הינדים, שהטענה הבסיסית שלה היתה שהנוצרים נסחפו לגמרי עם החג המפגר הזה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות