|
||||
|
||||
אני רוצה לזרוק השערה מוזרה שאין לי כרגע זמן לפתח אבל אולי למישהו יתחשק להמשיך איתה: האשם האמיתי ברצח רבין הוא לא ההסתה הימנית קיצונית אלא חוק הבחירה הישירה, שכמעט בהכרח גרם לאותה הסתה פראית. ואני אסביר: מאז חקיקת החוק נבחרו במסגרתו שלושה ראשי ממשלה. אחד נרצח, השני נקלע למשבר זמן קצר אחרי שנבחר והופל לפני תום הקדנציה, והשלישי קרוב מאד לנפילה. כל השלושה היו נתונים לרצח אופי שיטתי מצד האופוזיציה כמעט מיום היבחרם, וכל השלושה נכשלו בתרגום כוחם האלקטורלי לעשייה פוליטית מגובשת. רצח האופי השיטתי והמכוון מצד האופוזיציה, בשילוב עם צעדים בטחוניים שנויים במחלוקת (אוסלו) ובטחון מופרז של ראש הממשלה בתמיכה הציבורית בו, יצרו חבית חומר נפץ שהיתה מוכרחה להתפוצץ. גם ביבי הגיע למצב שבו רוב השמאלנים לא היו מתאבלים לו נרצח. למזלנו, זה לא הגיע לידי כך, אבל רצח אופי נעשה לו גם נעשה. וייעשה גם לברק. חוק הבחירה הישירה הוא חוק גרוע ומסוכן מפני שהוא גרם, גורם ויגרום לאופוזיציה בכל עת לבצע רצח אופי שיטתי לראש הממשלה. יש בזה הגיון פוליטי, זו טקטיקה מוצלחת והיא כבר הוכחה פעמיים כאמצעי יעיל להחלפת השלטון. הנה נסיון להסביר למה: כשהאופוזיציה תוקפת את ראש הממשלה אישית (רבין בוגד, פרס יחלק את ירושלים, רק לא ביבי...) נוצרת ברית בין שונאי ראש הממשלה מימין ומשמאל, שכולם משתוקקים להפיל אותו אישית. בדמוקרטיה רגילה הטקטיקה הזו נמנעת מפני ש: א. הוויכוח הוא סביב אידיאלוגיות ולא סביב אנשים. ב. ראש הממשלה חייב להיות קשוב לכנסת אם הוא רוצה לעבור בשלום הצבעות אי אמון ולכן הוא הולך לאט ובזהירות . ג. מאבקים פנימיים בין ראש הממשלה לבין מתחרים ממחנה הקואליציה נפתרים בשקט מפני שהאלטרנטיבה היא איבוד השלטון. אני לא יודע איך להרחיב בנקודה ג' ואשמח לעזרה ממי שיכול להסביר כיצד זה קורה. במצב הקיים היום, מתנגדי ראש הממשלה מתוך מחנהו שלו (מרדכי במקרה של ביבי, שריד ופרס במקרה של רבין, פרס ובורג היום) משתפים פעולה עם מחנה האופוזיציה במטרה ללכת לבחירות חדשות, לבצע רצח אופי לראש הממשלה המכהן, ולגרום לכך שאחד מהמתמודדים האחרים ייבחר במקומו. פשוט אין להם מה להפסיד, באופן אישי. שימו לב מה פרס מנסה לעשות כיום לברק - זה מצב דומה. כלומר במקום שהכנסת תהיה עסוקה בחקיקה, היא עסוקה תמידית בנסיונות להפיל את ראש הממשלה, ואין מספיק בלמים על נסיונות של פוליטיקאים בעלי אגו לפרק את המחנה שלהם ולרוץ לראשות הממשלה. ואני חוזר וטוען שהטקטיקה הטובה ביותר, שמאחדת את מתנגדי ראש הממשלה מימין ומשמאל, והוכחה בכל שלושת המקרים שציינתי, היא לבצע רצח אופי אישי לראש הממשלה המכהן כדי להוציא אותו מההתמודדות ולהבחר במקומו. עבור רבין רצח האופי הזה היה פטאלי. והוא היה רק הקורבן הראשון. מה דעתכם? |
|
||||
|
||||
מאיפה להתחיל? אולי בקביעה כי ביבי הגיע למצב בו רוב השמאלנים לא היו מתאבלים לו הוא היה נרצח???? זה לא נראה לך מוגזם, שלא לדבר על הכללה גסה? אולי זו דעתך, אבל בתור "שמאלנית", אני יכולה להגיד שזו לא דעתי, ובוודאי שהייתי מתאבלת לו ביבי, חס וחלילה, נרצח, ורק המחשבה על רצח ראש ממשלה (ואדם) נוסף קשה לי להעלותה בדעתי. והאם אתה לא סבור שאתה קצת חוטא ל"שמאלנים"? אחרי רצח רבין צעק מחנה הימין שאותם "שמאלנים" מנכסים להם את רצח רבין בדיוק באופן הזה - בטענה שימנים רבים כלל אינם כואבים את הרצח, ושהוא דווקא משרת את מטרותיהם. ואולי אני אמשיך ב"למזלנו זה לא הגיע לכדי כך". האם אתה באמת חושב שהעובדה שביבי או ברק "עדיין לא נרצחו" כדבריך, היא עניין של מזל? דברים כאלה מעבירים בי צמרמורת. האם רצח רבין פתח פתח להשתלחות בכל ראש ממשלה עתידי ובאיום תמידי לחייו? זו הטענה שלך? וכל זאת בגלל שינוי שיטת הבחירות? זה לא נראה לך תיאור קצת פשטני של הדברים? האם רצח אופי על ידי האופוזיציה (שלשיטתך, שאינה ברורה לי, נובע ישירות מן החוק החדש) מוביל בהכרח לרצח ראש הממשלה? האם אתה סבור שבוחרי מדינת ישראל הם עדר של בהמות מטומטמות השותות בצמא את דברי הפוליטיקאים וממתינות עם אקדח לשעת כושר? אולי תמשיך את הטענה ותטען שבעצם אותם פרופסורים שהגישו את הצעת החוק הם שיזמו את רצח רבין? הכל הוא בעצם קונספירציה של השמאל? |
|
||||
|
||||
אני חוזר בי מהטענה לגבי ביבי, שהיתה התלהמות מיותרת. כמובן גם שברור לגמרי שאף אחד מיוזמי חוק הבחירה הישירה לא שיער בנפשו לאיזה מצב מסוכן יגרום החוק הזה - זה הרי היה נסיון אמיץ לתקן שיטת ממשל קלוקלת. אבל הוא יצר מצב הרסני לא פחות מזה שביקש לתקן. הטיעון שאליו כיוונתי הוא שהחוק יוצר, לאסוננו, מצב שבו כדאי מאד לאופוזיציה, כטקטיקה מחושבת, לתקוף אישית את ראש הממשלה ולהציגו כחדל אישים, נבל, בוגד וכו' - כמובן ללא כל קשר לרמת תפקודו האמיתית - ומנגד מעודד גם את מתנגדיו של ראש הממשלה מתוך מחנהו הוא לתקוף אותו בעצמה רבה מן הכיוון השני. ראש הממשלה מוצא את עצמו משותק ומוקף שנאה וטענות מכל הכיוונים לא מפני ששגה, אלא מפני שזאבים מימין ומשמאל חומדים את כסאו. על רקע זה ,ייתכן שהיו פוליטיקאים מן השמאל שלא נלחמו ברצינות נגד ההסתה לרצח רבין, ושנתיים לאחר מכן היו פוליטיקאים רבים ממחנה הימין שבמקום להגן על ביבי - תקפו אותו בתקווה לרשת יום אחד את כסאו. שלא במפתיע, גם ברק מוצא את עצמו היום מותקף הן מימין והן משמאל. מדוע מאז שנחקק החוק אין לראשי הממשלה רגע של שקט? אולי מפני שחוק הבחירה הישירה מותיר את ראש הממשלה עם מלוא החופן אויבים אישיים וכמעט ללא בעלי ברית להגנתו. מה שמשותף לכל האויבים הוא חלום מתוק של פיזור הכנסת, עריכת בחירות וקבלת הזדמנות להבחר במקום ראש הממשלה המכהן, אשר מאבד את הלגטימיות הציבורית שלו עקב התקפות בלתי פוסקות עליו ועל אישיותו. אפשר לראות שזה קרה בעבר וקורה גם כיום. אם מישהו יכול להסביר באופן יותר מעמיק את הסיבות לכך ואת הקשר לחוק הבחירה הישירה - יבורך. |
|
||||
|
||||
תיאוריה נחמדה אבל העובדה שיצחק רבין היה ראש הממשלה האחרון שנבחר במסגרת שיטת הבחירות הישנה (ונתניהו היה הראשון שנבחר במסגרת החדשה) מפריכה אותה. |
|
||||
|
||||
...אופס... טעות שלי. אם כך, אולי רק תוכל להזכיר מתי נחקק חוק הבחירה הישירה? |
|
||||
|
||||
מצטער אבל גם אני לא זוכר את התאריך, עד כמה שזכור לי החוק חוקק לפני הבחירות (זאת אומרת בין 88 ל 92) אבל מימושו החל רק בבחירות ב 96. |
|
||||
|
||||
החוק הוא מ-14 באפריל 1992, ואכן הבחירות הישירות הראשונות התקיימו ב-1996. |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון ,החוק קובע שניתן להפיל את ראש הממשלה לבדו ברוב של 80 חברי כנסת, או לפזר את הכנסת וללכת לבחירות חדשות ברוב של 61. לעומת זאת החוק שנהג קודם קבע שרוב של 61 בהצבעת אי אמון יכול להפיל את ראש הממשלה מבלי לחייב בחירות חדשות. האם את רבין עדיין ניתן היה להפיל בהצבעת אי אמון רגילה לפי החוק הישן, מבלי לחייב בחירות חדשות? |
|
||||
|
||||
כן, אולם זה היה חסר משמעות כיוון שלא ניתן היה להרכיב קואליציה חלופית באותה כנסת, מאחר ולמפלגת העבודה והסיעות שמשמאלה היה רוב של 61 חברי כנסת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |