 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה לנצל את הבמה (ומקוה שהעורכים לא יכעסו עליי בשל כך) כדי להוסיף דברים בקשר לעוד שני עניינים. העניין הראשון הוא האמירה: "בסופו של דבר הפתרון יימצא בשולחן הדיונים". יש כאן אמירה שבבסיסה היא נכונה, אם כי גם כאן אני מסתייג מהמילה "הפתרון" עם ה' הידיעה, משום שלפעמים יש בעיות שאין להן פתרון חד משמעי ולפעמים יש בעיות שיש להן כמה פתרונות. אבל גם אם האמירה הזאת נכונה בבסיסה היום היא פשוט אינה לעניין. אנחנו במלחמה. כשנמצאים במלחמה קודם כל צריך לסיים אותה כך שכאשר לבסוף תגיע עת שולחן הדיונים נגיע לשם בתנאים הטובים ביותר. כאשר הטילו עלינו מצור במלחמת ששת הימים לא אמרנו "בסופו של דבר", וכך היה גם כשהתקיפונו במלחמת יום הכיפורים. כל דבר בזמנו. אבל ללכת ולחפש את שולחן הדיונים מול מטר הכדורים והאבנים כפי שרוצים אלה שאומרים זאת, זה ממש אבסורד. כל דבר בזמנו. הדבר השני שברצוני לדון בו הוא מצפונם של אנשי השמאל. בעצם, אנשי השמאל הם אנשים מאושרים. הם רוצים שלום. הם רוצים שלא נפגע באחרים. הם רוצים שלא נהיה כובשים. מה כבר יכול להיות רע בכך ? גם אם לא נצליח, אי אפשר יהיה להאשים אותם במשהו כי הם רוצים רק דברים טובים. אני טוען שהגישה הזאת מאד לא מדויקת, ויש מקום גם לאנשי השמאל לבחון טוב טוב את מצפונם. אני מתכוון לכך שקיימת גם אחריות לבטחוננו. כאשר רדיפת השלום מביאה לתוצאות רעות, ולסכון בטחון אנשנו המצפון צריך לייסר גם אותם למרות שהם אנשים מאד טובים. היום אמר ברק שלו הייתה ממשלה ימנית היום המצב היה הרבה יותר גרוע. הוכחה ודאי אין לו. אבל לי אין שום ספק שלו לא היינו בוחרים בתהליך אוסלו אלא מנסים כל דבר אחר , היינו חוסכים את כל שרשרת הפיגועים שלוו את התהליך ואת הסוף המר שבו אנו נמצאים היום. היה ראוי שאנשי השמאל היו עושים היום חשבון נפש, ומאשימים לא את ערפאת שעושה כמיטב יכולתו למען האינטרסים של עמו כפי שהוא מבין אותם אלא את עצמם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |